יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות שגגות, פרק ב, א-ב

א) אין אדם חייב חטאת על שגגתו, עד שיהיה שוגג מתחילה ועד סוף. אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף, או הזיד בתחלה ושגג בסוף, פטור מקרבן חטאת. כיצד, כגון שהוציא חפץ מרשות לרשות בשבת, והמלאכה מורכבת מעקירה ברשות האחת והנחה ברשות האחרת, אם עקר בזדון והניח בשגגה, או שעקר בשגגה והניח בזדון, פטור מחטאת, עד שיעקור בשגגה ויניח בשגגה, וכן כל כיוצא בזה.
ב) עבר עבירה, ויודע שהיא בלא תעשה, אבל אינו יודע שחייבין עליה כרת, הרי זו שגגה, ומביא חטאת. אבל אם ידע שהיא בכרת, ושגג בקרבן, ולא ידע אם חייבין עליה קרבן אם לאו, הרי זה נחשב כמזיד, שהרי ידע שיש בכך עונש כרת, ששגגת קרבן, שאינו יודע שהשוגג חייב קרבן, אינה נחשבת שגגה בעבירות אלו שחייבין עליהן כרת.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".