יד) אחד [-בין] הממיר תמים בבעל מום, או בעל מום בתמים, או שהמיר בקר בצאן, או צאן בבקר, או כבשים בעזים, או עזים בכבשים, או נקבות בזכרים, או זכרים בנקבות, או שהמיר אחד במאה או מאה באחד, בין בבת אחת בין בזו אחר זו, הרי זו תמורה, ולוקה כמניין הבהמות שהמיר.
טו) אין התמורה עושה תמורה, ולכן אין איסור תמורה בבהמה שלא הוקדשה בעצמה אלא הומרה, ולא ולד בהמות ההקדש עושה תמורה, ולכן אין איסור תמורה בולד של קרבן, הגם שהור קדוש, שנאמר 'והיה הוא ותמורתו', ודרשו חז"ל 'הוא', ולא ולדו. 'ותמורתו', ולא תמורת תמורתו. אבל הממיר בבהמה, וחזר והמיר בה – בראשונה, שהוקדשה בעצמה, וחזר והמיר אפילו אלף בהמות באותה בהמה ראשונה, כולן תמורה, ולוקה על כל אחד ואחד, כמו שביארנו.
