יז) כל נר שכבה במנורה, מדליקין אותו מנר אחר מהן, כמו שביארנו. וכיצד סדר ההטבה, זה שזכה בדישון המנורה נכנס וכלי בידו, ו'כוז' שמו, ושל זהב היה, דומה לקיתון -לכד גדול, מדשן בו את הפתילות שכבו, כלומר מוציא את הפתילות והפחם, ואת השמן הנשאר בנר, והטיב חמשה נרות והכינם להדלקה, ומניח הכוז שם לפני המנורה על מעלה שנייה משלש מעלות שלפניה, ויוצא. ואחר כך נכנס שוב, ומטיב שני הנרות הנותרים, ונוטל הכוז בידו, ומשתחוה, ויוצא.
יח) חביתי כהן גדול, מצות עשה להקריבן בכל יום, מחצה בבקר עם תמיד של שחר, ומחצה בין הערבים עם תמיד של בין הערבים. ולישתן ואפייתן דוחין את השבת ואת הטומאה, ככל קרבן שקבוע לו זמן, ומנין שקבוע זמן לאפייתם, שנאמר 'תופיני', שתהא נאה, ולא תאפה מבערב, אלא בו ביום. ועוד, אם תאפה מבערב, תפסל בלינה, שהמרחשת מכלי הקדש היא, כמו שביארנו, ודבר השוהה בכלי הקודש בלילה, נפסל בלינה.
יט) טחינת סולתן, והרקדן -ניפוי הסולת] נעשה בחוץ, ואינן דוחין את השבת.
