יג) חל יום אחד להפסיק בין השבת ובין יום טוב, כגון שהיה יום טוב הראשון של חג ביום שני בשבוע, או שהיה יום טוב האחרון בחמישי, או יום של עצרת שחל להיות בשני או בחמישי, שאין הכהנים הבאים ליום טוב חייבים לשהות שם גם בשבת, משמר שזמנו קבוע באותה שבת נוטל עשר חלות, וזה הנכנס נוטל שתים, והטעם לכך, שהרי לא נשאר להם לעבודה הם לבדם (ללא כל הכהנים שבאים ליום טוב) אלא יום אחד, שהוא ערב שבת או אחד בשבת, ומתעצלין, ואין באין מהן אלא מעט, ולכך די להם בשתי חלות.
יד) כהן גדול, אם רצונו ליטול מלחם הפנים, לעולם נוטל מכל משמר חצי החלות שזכה בהן, שנאמר 'והיתה לאהרן ולבניו', והיינו שיתחלקו החלות מחצה לאהרן ומחצה לבניו. ואין כהן גדול נוטל פרס – חצי חלה, שאין זה כבודו.
