יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות תפילה [שנה א, בא, יט-כ]

יט. מי רגלים של אדם בשעה שמשתין, אסור לקרות כנגדן מן התורה, אבל לאחר שנפלו לארץ או בכלי, אסור מדרבנן, ולכן כיון דאיסורם מדרבנן הקלו בהם ואמרו דאם אחר שהשתין בכלי הטיל לתוכו רביעית מים, הרי זה מותר לקרות כנגדם. וכן הוא הדין אם היה בכלי מעיקרא רביעית מים והשתין בתוכו דמותר. ושיעור זה הרביעית, בין אם השתין הרבה בין אם השתין מעט ואפילו טיפה אחת, דלא פלוג רבנן, ולכך אם השתין בכלי והריקו ההשתנה במקום אחר, אסור לקרות כנגד אותו כלי אם לא יטיל לתוכו רביעית מים, דאפילו דהורק אי אפשר שלא ישאר בו לחלוח של מי רגלים מעט שהוא טופח על מנת להטפיח. אמנם שיעור זה של רביעית מועיל רק להשתנה אחת אבל שתי השתנות צריך להם שתי רבעיות, ולשלש צריך שלש, וכעז"ה לעולם. ואם נבלעה ההשתנה בבגד או בקרקע ואין בלחלוח טופח על מנת להטפיח, מותר לקרות כנגדם:

כ. עביט של מי רגלים, שהוא הכלי שמשתינים בו תמיד, וכן גרף של רעי, אם הם של חרס או עץ אפילו רחוצים יפה ואין בהם ריח רע, ואפילו כפאן על פיהם, דינן כצואה ולא מהני הטלת רביעית מים או יותר, אבל של מתכת או זכוכית או חרס מצופה אבר ורחוצים יפה יפה מבחוץ ומבפנים ואין להם ריח רע, מותר לקרות כנגדן ואין צריך להם כפיה על פיהם: