יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות תפילה [שנה א, משפטים, ב]

ב. ולהיות כי התפלה קדושתה גדולה מאד, והיא מדברים העומדים ברומו של עולם, לכך צריך להזהר בה לאומרה בגוף נקי וטהור, שאם היה צריך לנקביו – אל יתפלל עד שיפנה, משום שנאמר 'הכון לקראת אלהיך ישראל', ואם התפלל תפלתו תועבה, וצריך לחזור להתפלל. במה דברים אמורים, בגדולים, אבל לא בקטנים. ואין צריך לחזור אלא כשאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה. שהוא שעה וחומש שעה, דקים להו לחז"ל כל שלא יוכל לעצור שיעור זה כבר נהפך המאכל במעיו להיות צואה גמורה, וכתיב 'וכל קרבי את שם קדשו', ולפיכך תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד. ומכל מקום לכתחלה צריך לחוש שלא יתפלל בגוף משוקץ, אפילו אם יעבור זמן תפלה אם ימתין עד שיפנה, והגם שיכול להעמיד עצמו יותר משיעור פרסה. והא דנקטי חז"ל שיעור הפרסה בהלוך, היינו להחמיר, דהנצרך לנקביו אם יושב יוכל להעמיד עצמו יותר משיעור מהלך.