יום שלישי
ז' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

הפטרת פרשת בראשית

בפרשת השבוע מסופר על בריאת השמים והארץ וכל צבאם, ומפטירים בפרשה זו הפותחת בענין זה של בריאת העולם.

 ספר ישעיהו פרק מב (ה) כֹּה אָמַר הָאֵל ה', כיון שהוא בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם, וְנוֹטֵיהֶם – פָּרַשׂ אותם והשלים את תיקונם, רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ – והוא שברא את הארץ ואת כל היוצא ממנה, ומאחר והשמים והארץ הם שני מינים השונים ומובדלים במהותם זה מזה, רצה ה' להודיע שהוא עשה את שניהם, ולכן ברא את האדם, המורכב מנפש ושכל שהם תולדות השמים, ומגוף הבא מתולדות הארץ, ובכך שהוא נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ מיוחדת ונאצלת לַהֹלְכִים בָּהּ – בדרך ה', ובכך יכירו הכל שיוצר אחד ברא את כל העולם, השמים והארץ וכל אשר בם. וכיון שהאדם הוא המובחר שבבריאה, וכלול מכל סוגי היצירה, בודאי לא יניח ה' לאדם לְהֵאָבֵד לעד, אלא יקים באחרית הימים מושיע לנפשות, להאירם באור החיים, והוא מלך המשיח. (ו) ומדבר עתה כלפי מלך המשיח בעצמו ואומר לו, אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, שהכינו ה' בטבעו ראוי ומוכן לנבואה, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ – עזר לו ה' להכין את עצמו לקבלת השפע הנבואי, וְאֶצָּרְךָ – שמרו ה' שלא יבוא לידי מכשול, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם – נתנו ה' להיות השליח שיקיים את הברית שיש לה' עִם עַם ישראל, לְאוֹר גּוֹיִם – להאיר את דרכם של הגויים עובדי האלילים, שיכירו במציאות ואחדות ה'. (ז) לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת של הגויים, ההולכים כעת באפילה ומאמינים בעבודות זרות, והוא יפקח את עיניהם לראות ולהכיר באור ה', לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר – לגאול את שבטי יהודה ובנימין, שהתפזרו בכל העולם, ואסורים בחלק ממקומות אלו, ולגאול מִבֵּית כֶּלֶא את יֹשְׁבֵי החֹשֶׁךְ, שהם עשרת השבטים, שגלו כולם למקום אחד נעלם, ומשולים ליושבים בכלא ובחושך, נסתרים מעין כל. (ח) אֲנִי ה', הנעלם מכל רעיון והשגה, שאין קיומו תלוי בזולתו, וגם שם הוי"ה הוּא שְׁמִי, שעל ידו אני ניכר לכל הבריות, ששם הוי"ה מורה על כך שה' הוא מהווה את כל העולמות ומשגיח על כולם, ונגד הפילוסופים שהודו בקיומו של ה', שהוא הסיבה הראשונה ואין לו סוף, אך היו אומרים שמחמת גדלותו וכבודו לא יתכן שהוא ברא את העולם ומשגיח עליו, אלא בריאת העולם וההשגחה עליו הם על ידי כוחות אחרים הנאצלים מהסיבה הראשונה, שהיא ה', אומר ה' וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, שֶׁיְּיַחֲסוּ את כבוד ה' בבריאת העולמות וההשגחה עליהם לכוחות אחרים, וכנגד האומות המאמינים בה' ובכך שהוא ברא את העולם, אך הגשימוהו בדעתם וייחסו לו תארים גשמיים, ומתוך כך באו לעשות להם פסלים, אומר, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים – וכן לא אתן את תהילתי בבריאת העולם לעבודת הפסלים. (ט) הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ – הדברים הראשונים שהודיע ה' על ידי הנביאים שיגיעו, כבר באו והתקיימו, וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד – ועתה יאמר דברים שלא התחילה הווייתם כלל, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם. (י) עתה מודיע את ההבדל שיהיה בין הניסים שיקרו לעתיד לבוא, לבין הניסים שכבר אירעו, כי הניסים שהיו בימים הקדמונים נעשו במקום ישוב, כמו ארץ מצרים וארץ ישראל, ומשם התפשטה ידיעתם לכל העולם, אך לעתיד לבוא יארעו הניסים בקצוות הארץ, ומשם תתפשט שמועתם למקומות הישוב, ועל זה אומר, שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, כי ניסים כאלו עוד לא אירעו, כאשר תְּהִלָּתוֹ תופיע וְתִשָּׁמַע מִקְצֵה הָאָרֶץ אל מקומות הישוב, ותתחיל השמועה להתפשט מיוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ, אִיִּים הרחוקים ממקומות ישוב, וְיֹשְׁבֵיהֶם. (יא) יִשְׂאוּ וישוררו את השיר החדש מִדְבָּר וְעָרָיו – הערים הנמצאות במדבר, חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר – וגם הישמעאלים בני קדר המפוזרים בחצרי המדבריות, ללא ערים בנויות, ישוררו את שיר ה', יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע – האנשים הבודדים היושבים כל אחד לבדו בהרים המסולעים, שאינם מקומות ישוב בני אדם כלל, מֵרֹאשׁ הָרִים גבוהים יִצְוָחוּ ליושבים למטה, לספר להם על ניסי ה' הנפלאים. (יב) יָשִׂימוּ לַה' כָּבוֹד, להכיר בכך שה' הוא בורא העולם והמשגיח עליו, וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ, להכיר באחדות ה' ושליטתו על כל העולמות, ומכח זה ביכולתו לשדד את מערכות הטבע בדרכי נס ופלא. (יג) ה', כַּגִּבּוֹר יֵצֵא – כמו הגיבור שכוחו הוא מצד עצמו, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה – כמי שבקי בתכסיסי מלחמה המעורר את קנאתם של אנשי החיל ומעודדם להלחם היטב, ומסדרם במערכות מתאימות למלחמה, וכך ה' יסדר את הטבע והמערכה שיעשו את רצונו לחולל את הניסים בעולם, יָרִיעַ תרועת נצחון אַף יַצְרִיחַ – יגרום לאוייבו לצרוח ולזעוק מתוך מורך לב, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר. (יד) האם הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם מלנקום במכעיסי, שמחמת כן אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק עתה, הלא מאז ומעולם העניש ה' את הפושעים בו, ואף עתה יעשה כן, כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה – כמו אשה הכורעת ללדת, הנושמת בקול ובמהירות, וכביכול שואפת רוח ומוציאה אויר בבת אחת, כך אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד, וזהו משל לרעש הארץ שיהיה באותו זמן. (טו) ועל ידי אותו רעש עצום אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת, שיפלו ההרים והגבעות אל העמקים שסביבם, וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ, וְשַׂמְתִּי את הנְהָרוֹת שהיו בעמק לָאִיִּים, כי ההרים שיפלו לתוכם ימלאו אותם, וַאֲגַמִּים שסביבם אוֹבִישׁ. (טז) ותכלית הפלת ההרים ומילוי העמקים תהיה ליצור דרך ישרה באותם מקומות עבור בני ישראל השבים מגלותם, ועל ידי שתהיה הדרך ישרה, וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, ואפילו בִּנְתִיבוֹת – בשבילים קטנים וצדדיים אשר לֹא יָדְעוּ, אַדְרִיכֵם, שיוכלו ללכת לבדם ללא מדריך ומנהל, אָשִׂים את המַחְשָׁךְ אשר לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים – ודרכים עקלקלות ומפותלות לְמִישׁוֹר, אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם כבר מעולם, וְלֹא עֲזַבְתִּים גם עתה, אלא אעשה אותם שוב. (יז) נָסֹגוּ אָחוֹר, יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת, ומבאר כי יסוגו לאחור אותם הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל, שהאמינו במציאות ה', אך בטחו בפסל שיהיה האמצעי בינם לבין ה', והם יסוגו מבטחונם בו על ידי שיראו שאין בו כל תועלת, ויבושו בושת אותם הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ, שכפרו לגמרי בה' והאמינו שהפסל הוא האלהים, והם יתביישו בושה עצומה על גודל סכלותם, לומר לפסל שהוא אלהיהם. (יח) הַחֵרְשִׁים – אותם הראויים לנבואה, שאינם רוצים לקבל את הנבואה, הם הנקראים 'חרשים', שְׁמָעוּ. וְהַעִוְרִים, שהם המון ישראל היכולים לראות את נפלאות ה' ולהשיג את מעשיו, ואינם עושים כן, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. (יט) ומבאר מי הם המכונים 'עיורים' ו'חרשים', כי תואר זה שייך רק אצל מי שיש לו הכנה לראייה ושמיעה [כמו שלא יתכן לומר על עץ ואבן שהם חרשים או עיורים, כי אינם מוכנים לכך כלל מצד טבעם], מִי הוא הקרוי עִוֵּר, כִּי אִם עַבְדִּי – עם ישראל, שיש להם הכנה לראייה והכרה במעשי ה' ונפלאותיו, וְחֵרֵשׁ – ומי הוא הראוי לתואר 'חרש', כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח – כמו הנביא הראוי שאשלחנו להוכיח את ישראל, ואינו רוצה להתנבא ולשמוע את דבר ה', מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם – כמו המושלם מצד טבעו לראות ולהכיר במעשי ה', וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה' – כמו העובד את ה', שמצד המצוות המעשיות שהוא עושה בבחירתו ראוי הוא להכיר ולראות בעיני שכלו את מעשי ה', ואם אינו עושה כן הרי הוא מכונה עיור. (כ) רָאוֹת רַבּוֹת – הלא תוכל לראות דברים רבים שמהם תכיר את נפלאות ה', וְלֹא תִשְׁמֹר לעשות זאת, לפקוח עיניך ולעיין בדברים הללו. פָּקוֹחַ אָזְנַיִם – הלא ה' רוצה לפקוח את אזני הנביא ולהשמיעו את דברי הנבואה, וְלֹא יִשְׁמָע – אינו רוצה לשמוע, ולכן מכונים אתם עורים וחרשים. (כא) עתה מביא ה' את שאלת ישראל באותם זמנים, כי הלא ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ – רצון ה' הוא להיטיב לישראל, ולתת להם זכויות וצדקות, ולכן יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר – הגדיל והאדיר את התורה הניתנת להם, שלא יסתפקו בשבע מצוות בני נח, אלא יהיו להם מצוות רבות נוספות, שעל ידם יהיו יותר דבוקים בה' ומושגחים על ידו. הספרדים מסיימים כאן. (כב) ואם אכן זו תכלית התורה והמצוות, איך יתכן שנראה בעינים ההיפך מכך, וְהוּא – וישראל הוא עתה עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי, ונראה כי התורה והמצוות הם הגורמים לעמים שסביבם לבזותם ולרומסם, הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ – בבתי הכלא וּבַחוֹרִים שיוחבאו בהם, ישאלו וידברו כולם על שאלה זו, הלא הָיוּ ישראל לָבַז, וְאֵין מַצִּיל, והיו למְשִׁסָּה, שהיא גרועה מביזה, וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב – ומדוע אין מי שישיב אותם. (כג) על שאלה זו משיב להם ה' ואומר, מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת – מי מכם שיאזין לשאלה עצמה, יבין שיש לשאול אותה בדרך אחרת, באופן שהתשובה תנתן מאליה, יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר – יתבונן בחקירה זו מסופה לתחילתה, כלומר, יתבונן במציאות ומתוך כך יחקור על הסיבה לכך [כי מתוך שאלתם נראה שהענין שישראל מבוזים ורמוסים הוא בדרך מקרה, ועל כך שואלים מדוע אין ה' מציל אותם מאויביהם, מאחר והוא רוצה בטובתם]. (כד) וההתבוננות האמיתית היא בהיפך, כיון שבודאי אין מקרה בעולם, אך כן יש להקשות מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים, הרי אין זה בדרך מקרה, הֲלוֹא ה' – אלא בהכרח נעשה הדבר בהשגחת ה' וברצונו, ולא יתכן שזהו מחמת שרצון ה' לכלות את ישראל ולהרע להם, כי ה' חפץ בצדקתם ולכן הגדיל להם את התורה והמצוות, אלא הטעם שסובב ה' את הצרות והרדיפות הללו הוא כיון שבזוּ – בדבר זה עצמו, שרצה לזכות את ישראל ולכן הוסיף להם מצוות, חָטָאנוּ לוֹ, שלא שמרנו את התורה והמצוות כראוי, וְלֹא אָבוּ בלבבם בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בפועל ללכת בְּתוֹרָתוֹ ולקיים את המצוות. (כה) כיון שכך, נמצא שאותם אמצעים שהכין ה' לטובת ישראל, לזכותם ולהיטיב להם, הם גורמים להם את הצרות והרדיפות, מאחר והם מזלזלים בדבר, והאהבה הגדולה שגרמה להוספת התורה והמצוות גורמת לכעס גדול יותר, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו [-על ישראל] חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, והם עדיין לא שמו ליבם לכך ולא חזרו בתשובה, וַתְּלַהֲטֵהוּ אש מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע בדבר, וַתִּבְעַר בּוֹ – ואפילו כשכבר בערה בו ממש אש כעסו של ה', וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב [כי בתחילה נחרבו רק הערים שבגבולות ארץ ישראל, ואחר כך בא האויב על ערי ישראל, עד שכבר בא אל שערי ירושלים]. פרק מג, (א) וְעַתָּה, על אף כל הדברים האמורים לעיל, אל תתייאש, כי כֹּה אָמַר ה', בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל [ה'בריאה' היא עשיית החומר, וה'יצירה' היא יצירת הצורה. ו'יעקב' זו הדרגה הנמוכה של ישראל, ועליה שייכת לשון בריאה, ו'ישראל' זו הדרגה הגבוהה של העם, כשהם בחשיבותם ונעשית עמהם הנהגה ניסית, ועליהם מתאימה לשון יצירה], ומצד דרגתם כ'יעקב', אומר להם ה', אַל תִּירָא, כִּי גְאַלְתִּיךָ בארץ מצרים כיון שבחר בהם ה' להיות לו לעם מצד עצם בריאתם, ולכן בודאי ישוב לגאול אותם שנית, כדי שיהיו עמו ועבדיו. ומצד שהם 'ישראל', בדרגתם הגבוהה והמובחרת, אומר, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ 'ישראל' המורה שאתם אינם נתונים תחת מערכת הטבע אלא אתם שוררים ומושלים על הטבע, כי לִי אָתָּה, ומצד זה לא תהיה תחת שלטון הגויים ולא תחת ממשלת השרים העליונים, אלא תחת השגחת ה' הפרטית. (ב) ותהיה הצלתכם גם באופן טבעי וגם באופן ניסי, כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם, אִתְּךָ אָנִי לשומרך באופן טבעי, וּבַנְּהָרוֹת – גם אם תהיה בתוך הנהר שלא ניתן להנצל ממנו בדרך הטבע, לֹא יִשְׁטְפוּךָ המים, בדרך נס. כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ, לֹא תִכָּוֶה, כי אשמרך באופן טבעי שלא תתקרב ללהבה, וְלֶהָבָה – וגם אם תגיע אליך הלהבה ממש, שאין דרך להנצל ממנה, אעשה לך נס, ולֹא תִבְעַר בָּךְ. (ג) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ, המשגיח עליך בדרך הטבע, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ בדרך נס. נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, שֶׁשָּׁבָה מהם מלך אשור במקום את ישראל, לאחר שנגזר על ישראל שיפלו מהם בשבי מלך אשור, ולאחר שנגזרה הגזירה על ישראל שיגלו לגמרי מארצם, כּוּשׁ וּסְבָא ניתנו תַּחְתֶּיךָ, שהם גלו מארצם על ידי מלך אשור. (ד) מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי, כי שורש נשמת ישראל גבוה, והרי הוא כדבר היקר מצד מיעוט מציאותו בעולם, נִכְבַּדְתָּ על ידי מעלתך בתורה ומצוות, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ מרצוני, וְאֶתֵּן אָדָם אחר ככופר תַּחְתֶּיךָ – במקום גופך, וּלְאֻמִּים רבים תַּחַת נַפְשֶׁךָ, שהיא גבוהה ונכבדת יותר. (ה) ואחר שכבר אמר פעם אחת 'על תירא' על הזמן שיהיו בגלות, שישגיח עליהם ה' שלא יכלו אלא יתן תחתם את אומות העולם, מוסיף ואומר אַל תִּירָא על העתיד לבוא, כִּי אִתְּךָ אָנִי לגאול אותך גאולת עולמים, מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, והם עשרת השבטים שגלו לארצות המזרח, והם אינם צריכים קיבוץ, כי כולם במקום אחד, אלא יש צורך רק להביאם לארץ ישראל, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ, וזה אמר כנגד שבטי יהודה ובנימין שגלו לארצות המערב, והתפזרו בכל העמים, וצריכים קיבוץ והבאה. (ו) אֹמַר לַצָּפוֹן – ליהודים הנמצאים בארצות הצפון, ומסוגרים בין ההרים המקיפים אותם, יאמר ה' לחלק הזה תֵּנִי – תנו את היהודים הסגורים בחלקכם, וּלְתֵימָן, ששם היהודים אינם סגורים מצד הטבע, אלא מצד אומות העולם, יאמר ה' אַל תִּכְלָאִי – אל תעכבום מלצאת, אלא הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ. (ז) ולא יצווה כן רק לארבעת רוחות השמים, אלא כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי – כל חלקי הבריאה, העליונים והתחתונים, המתייחסים לשם ה', וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, כי תכלית הבריאה כולה היא לגלות את כבוד ה' בעולם, הנה כל זה יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו רק למטרה זו, המבוארת בפסוק הבא. (ח) הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ – להוציא מהגלות את העם המכונה 'עיור' מאחר ויש לו עיניים, כלומר, יש לו הכנה לראיית מעשי ה' ונפלאותיו, וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ – והראויים להנבא ולשמוע את דברי ה', וכיון שכבוד ה' יתגלה רק על ידי קיבוץ כל הגלויות והתגלות מלכות שמים בעולם, בהכרח תהיה כל בריאת ויצירת העולמות באופן שיעזרו לקיום הדבר. (ט) כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים, ומספרים על אליליהם דברי שקר מופלאים שנעשו מימי קדם, מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת – מי הוא שיכול לומר דברים שעתידים לקרות, כפי שנביאי האמת אומרים בשם ה' את העתיד להתרחש באחרית הימים, וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ – והם משמיעים רק דברים שכביכול אירעו בעבר, ואפילו אותם דברים, יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ – אם היו מביאים על כך עדויות נאמנות היה ניתן להצדיק את דבריהם, וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת – או שישמעו השומעים את הדברים ויאמרו שהם אמיתיים ומסתברים, אך הם מספרים דברי הבל שאין להם עדויות, ומצד ההגיון והשכל לא יתכן שאירעו. (י) אבל הנבואות שכתובות בתורה אינם כך, כי אַתֶּם עֵדַי על הדברים שמספרים הנביאים שאירעו בעבר, נְאֻם ה', כי מעמד הר סיני וכל הניסים שאירעו ביציאת מצרים היו לעיני שש מאות אלף איש היכולים להעיד על כך, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי והראיתי לו במחזה הנבואה את העתיד להיות כאילו כבר היה, הוא שיעיד על הדברים הללו, לְמַעַן תֵּדְעוּ מצד אמיתות הדברים שאתם מעידים עליהם, וְתַאֲמִינוּ לִי בדברים המקובלים באמונת ישראל, וְתָבִינוּ מצד השכל ומופתי התבונה, כִּי אֲנִי הוּא, בשונה מהבלי הגויים המאמינים שיש לאלילים הורים וילדים, ויורשים זה את זה ונלחמים זה בזה, אבל ה' הוא הראשון והאחרון, לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל שהוריש לו את האלוהות, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה כל אל, אלא ה' לבדו מלך מעולם וימלוך לעולם ועד:

 

 

"אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים, וְרָצָה בְּדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת" (ברכת ההפטרה)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?