יום חמישי
י"ט סיון התשפ"ו

חיפוש בארכיון

הפטרת פרשת ויגש

בפרשת השבוע מובאים דבריהם של יהודה ויוסף מבין השבטים, והם העיקריים בכל ענין הירידה למצרים, ולכן מפטירים בפרשה זו, שבה מחלק הנביא את כל שבטי ישראל בין יהודה ליוסף לגבי הגאולה העתידה. בנבואה זו הראה ה' ליחזקאל הנביא כיצד תתקיים המלכות בישראל לאחר ביאת המשיח, בתחילה תחת משיח בן יוסף, ובסוף תחת מלכות משיח בן דוד.

 יחזקאל לז, טז-כח (טו) וַיְהִי דְבַר יְיָ אֵלַי לֵאמֹר, לאחר שהראה לו במראה הנבואה איך יחיו העצמות היבשות ותכנס בהם רוח חיות רוחנית, ואיך תכנס רוח חיים בגוף האומה כולה, הראה לו עתה כיצד תהיה ההנהגה הראויה של ישראל ומלכיהם, באופן שלא ימותו שוב, ואיך ישובו אל ה' על ידי שמירת תורתו ומצוותיו. (טז) וְאַתָּה בֶן אָדָם, קַח לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו את המילים 'לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו', כי עץ זה הוא המשל למלכות שבט יהודה, ולחבריו משאר השבטים, שהם שבט בנימין כולו, ואותם משבט לוי ומשאר השבטים שנילוו למלכות יהודה. וּלְקַח עֵץ אֶחָד נוסף, וּכְתוֹב עָלָיו את המילים 'לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו', ועץ זה הוא המשל למלכות ישראל, שהתחילה מירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים, ואליו התחברו כל עשרת השבטים. (יז) וְקָרַב אֹתָם – את שני העצים אֶחָד אֶל אֶחָד, שיהיו לְךָ באחיזת ידך כאילו היו לְעֵץ אֶחָד, ואז יהיה נס וְהָיוּ שני העצים לַאֲחָדִים ממש בְּיָדֶךָ, כי יתחברו להיות עץ אחד. (יח) וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ שיראו את הנס שאירע בעצים אלו לֵאמֹר, הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ, כלומר, מדוע נטלת את העצים הללו, ומה פשר הנס שאיחד את שני העצים לעץ אחד. (יט) דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, 'עץ יהודה' מרמז על שבט יהודה והשבטים שנלוו אליו בימי בית המקדש הראשון, ולאחר גלות בבל הם היו הראשונים שהתקבצו יחד בימי כורש מלך פרס לחזור לארץ ישראל, ומשל עליהם זרובבל מבית דוד, והיו בכל ימי בית המקדש השני כעם אחד בפני עצמו, וגם אחרי החורבן השני נשארו שבטים אלו מאוחדים יחד ומצפים לגאולה, ולעתיד לבוא הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו, כי לעתיד לבוא יחזרו עשרת השבטים האובדים והנידחים, ובראשם משיח בן יוסף שיקבצם, וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו – יתן ה' את עשרת השבטים תחת הנהגתו של משיח בן יוסף, שבא מעשרת השבטים, וזהו המשל של 'עץ יוסף' שבאותו זמן יהיו כל שבטי ישראל 'חבריו', מאוחדים תחת מלכותו, אֶת [-יחד עם] עֵץ יְהוּדָה, כי לאחר מכן יתן ה' תחת מלכות משיח בן יוסף גם את שבט יהודה והעם אשר איתו, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, כי כולם יהיו יחד בממלכה אחת, וְהָיוּ בדרך נס לעץ אֶחָד בְּיָדִי, כי על ידי הניסים והנפלאות שיעשה ה' למשיח בן יוסף, יֵעשו כולם לעם אחד. (כ) וגם אחרי שתסביר להם את ענין העצים והנס, וְהָיוּ – ישארו הָעֵצִים הללו אֲשֶׁר תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ, לְעֵינֵיהֶם, כלומר, שלא יעזבם מידו, ושלא ימחק את הכתב שעליהם, כיון שעדיין צריך לעשות בהם דבר שיורה על המשך הדברים, שיבוא משיח בן דוד, ואז כל ישראל יהיו תחת מלכות בית דוד, ולשם כך הוצרך שישאר הכתב על העצים, להורות על הצטרפות 'עץ יוסף' למלכות 'עץ יהודה'. (כא) עתה מבאר הנביא בפרטות את סדר הדברים כפי שיהיה לעתיד לבוא, וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם הקרובים אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם בגלות, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב – אקבץ אותם גם מהארצות הרחוקות יותר, שלארצות אלו התפזרו באורך שנות גלותם, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. (כב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, כי לאחר שיתקבצו כולם לארץ ישראל יֵעשו כולם לעם אחד, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ, כי בתחילה ימלוך משיח בן יוסף גם על שבט יהודה, ובסוף ימלוך משיח בן דוד גם על עשרת השבטים, וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם כפי שהיה בזמן בית המקדש הראשון, שהיו נחשבים כאילו הם שתי אומות שונות, כי עשרת השבטים עבדו עבודה זרה, ומלכות יהודה עבדו את ה', אלא יהיו כולם אומה אחת שכל בניה עובדים את ה' לבדו, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד – גם המלכות לא תתחלק, כפי שנחלקו הממלכות בזמן מלכות איש בושת בן שאול ומלכות דוד המלך, וכפי שנחלקו הממלכות בזמן רחבעם בן שלמה וירבעם בן נבט, אלא יהיו כולם לממלכה אחת [ואמר פעמיים לשון 'עוד', ללמד שלא יחצו בזמן מלכות משיח בן יוסף, ולא יתחלקו בזמן מלכות משיח בן דוד]. (כג) וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם כפי שנטמאו בזמן בית המקדש הראשון בעבודה זרה, וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם – וכן לא יטמאו בכל פשעיהם, כפי שנטמאו בהם בימי בית המקדש השני [שאז לא היה יצר הרע של עבודה זרה, אך נטמאו בעוונות אחרים], וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, כי בזמן גלות אדום, לאחר חורבן בית המקדש השני, חטאו ישראל מחמת ישיבתם עם הגויים, ולעתיד לבוא יושיע אותם ה' מישיבתם בין הגויים המחטיאים אותם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם, וְהָיוּ ראויים על ידי טהרה זו להיות לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, להנהיגם בהנהגה ניסית. (כד) ואז תשוב המלוכה לבית דוד, וְעַבְדִּי דָוִד יהיה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, ולא יהיו ביניהם חילוקים לענין המלכות. וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, כי גם מצד עניני הדת ינהיג אותם המלך בדרך שוה, כי כולם יעבדו את ה' לבדו [והוא מכונה 'מלך' כיון שנבחר למלוכה, אך לגבי הנהגת עניני הדת הוא מכונה 'רועה', המנהיג את העם], וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ, וְעָשׂוּ אוֹתָם. (כה) ועל ידי זה, וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב [ורמז בזה שגם ליעקב אבינו אירע נס דומה כשהיה בדרך, שהתאחדו כל האבנים שהניח סביב ראשו לאבן אחת, כפי שהתאחדו שני העצים שביד הנביא, וגם אצל יעקב היה בכך רמז ללמד שבאחרית הימים יתאחדו כל השבטים לעם אחד], היא הארץ אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם, וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ ישיבת קבע נצחית, הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, כי מובטח להם שלא יגלו ממנה עוד. וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם, כי מובטח להם שלא תתבטל מהם מלכות בית דוד לעולם. (כו) וכן מובטח להם שלא יפר ה' את בריתו עמם, וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם, וכלול בזה שלא יחטאו ולא יעניש אותם ה', וכן שיהיה לכל אחד בפני עצמו שלום בגופו, בנפשו ובנכסיו, וּנְתַתִּים – ואתן להם את הברית עימי ללא תנאי [וכשניתנת הברית מצד אחד הרי היא מוחלטת וללא תנאי, בשונה מברית הנכרתת בין שני הצדדים, ומחייבת את שניהם, שאם אחד הצדדים הפר את הברית נפטר גם הצד השני מקיומה], וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם בריבוי מופלג, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. (כז) אך באותו זמן לא תהיה השראת השכינה מצומצמת רק למקום המקדש, אלא וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם – תהיה קדושת ה' והשראת שכינתו על כל ישראל, עד שהם עצמם יהיו המרכבה לשכינה, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. (כח) ואף על פי שבאותו זמן כבר תהיה קדושת עַם ישראל כקדושת המקדש וקדש הקדשים, מכל מקום ישאר בית המקדש בקרב ישראל, ויהיה זה אות לגויים, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם על ידי זה כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, והידיעה לכך תהיה בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי קיים בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.

 

"אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים, וְרָצָה בְּדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת" (ברכת ההפטרה)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?