הפרשה בקצרה – וארא

עניני הפרשה: ייחוס משפחות משה ואהרן  •  שליחת משה ואהרן לעשיית מופתים בפני פרעה  •  מכת דם  •  מכת צפרדע  •  מכת כינים  •  מכת ערוב  •  מכת דבר  •  מכת שחין  •  מכת ברד

• ייחוס משפחות משה ואהרן: כיון שבאה התורה לייחס את שבט לוי עד משה ואהרון שנשלחו לגאול את ישראל, פתחה בייחוס שלשת השבטים הראשונים, ראובן שמעון ולוי, ובני לוי היו גרשון וקהת ומררי, ובני קהת היו עמרם ויצהר חברון ועוזיאל, ועמרם נשא לאשה את יוכבד דודתו [-בת לוי ואחות קהת אביו], והיא ילדה לו את משה, אהרן ומרים. ואהרן נשא לאשה את אלישבע בת עמינדב [משבט יהודה, אחותו של נחשון נשיא השבט], והיא ילדה לו את נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר. ובזמן שנשלחו משה ואהרן לגאול את ישראל היה משה בן שמונים שנה, ואהרן בן שמונים ושלש שנה.
• שליחת משה ואהרן לעשיית מופתים בפני פרעה: כיון שחשש משה שפרעה לא ישמע לדבריו בהיותו כבד פה ולשון, שלח עמו ה' את אהרן, ובכל פעם לאחר שהיה משה אומר לפרעה את דברי ה' כפי ששמעם, היה אהרן חוזר על הדברים ומבארם לפרעה היטב. אמנם הקדים ה' ואמר למשה שהוא עתיד להקשות את לב פרעה, שלא יוציא את ישראל ממצרים, כדי להרבות את הניסים והמופתים שיעשה ה' במצרים, כדי שישראל יכירו ויידעו את גבורת ה'.
  ציוה ה' את משה ואהרן שילכו לפרעה לומר לו שישלח את ישראל, ואם יאמר להם שיעשו לו מופת המוכיח שיש לה' כח ושליטה על הנעשה בארץ, ישליך אהרן את המטה על הארץ וייהפך לנחש. באו משה ואהרן לפני פרעה ועשה אהרן כן, ופרעה קרא לחכמיו ומכשפיו שעשו כן גם הם, והפכו את מטותיהם לנחשים, אך אז אירע נס נוסף, שהוכיח שהמופת של משה ואהרן אינו כשאר הכישופים שעשו מכשפי פרעה, על ידי שמטהו של אהרן נהפך שוב לְמַטֶּה, ובהיותו מטה בלע את כל המטות-נחשים של מכשפי פרעה. אמנם אף על פי כן התחזק לב פרעה ולא שמע לדברי משה ואהרן לשלח את ישראל.

• מכת דם: לפני בא המכה נשלח משה לפרעה בהיותו לפנות בוקר על שפת היאור, ולהתרות בו על בואה של מכת דם, בה ייהפכו מי היאור לדם, הדגים ימותו והיאור יבאש. והטעם שהקדים ה' להכות את מי היאור לפני הכאת המצריים עצמם, כיון שאין גשמים יורדים במצרים, וכל גידולי הארץ תלויים במי היאור, עד שהחשיבוהו לעבודה זרה שלהם, ודרכו של ה' להלקות תחילה את העבודה זרה של הגויים, ואחר כך את הגויים עצמם. לאחר שלשה שבועות של התראה אמר ה' למשה לצוות על אהרן להטות את ידו על היאור ולהכות במטה את מי היאור, ועל ידי זה ייהפכו כל המים שבמצרים, אף אותם שאינם ביאור, לדם [אך לא ציוה ה' על משה להכות בעצמו את מי היאור, כיון שמים אלו הגנו עליו כאשר הושלך בתיבה אל היאור]. אהרן עשה כן, ולעיני פרעה ועבדיו הכה את מי היאור, ונהפכו כל מי היאור וכל המים שבכל מצרים – לדם. הדגים שביאור מתו, היאור עצמו הבאיש, והמצריים לא יכלו לשתות ממימיו. אמנם מכשפי פרעה עשו גם הם כן, שהפכו מים לדם, ומחמת כן התחזק לב פרעה לומר שגם מעשיהם של משה ואהרן נעשו על ידי כשפים, ולא נתן לבו למכה זו, לשלח מחמתה את ישראל. ובמשך שבעה ימים היתה מכה זו קיימת ביאור.
• מכת צפרדע: שלח ה' את משה שיתרה בפרעה שאם אינו משלח את ישראל תבוא עליו מכת צפרדע, בה יתמלא היאור בצפרדעים, שייצאו משם ויכנסו לביתו, למטתו, לתנור ולמאכלים שבבתים, ואף לתוך מעיהם ייכנסו כשהם חיים ויקרקרו מתוכם. כיון שלא נכנע פרעה, ציוה ה' למשה לומר לאהרן לנטות את ידו עם המטה על הנהרות, היאורים והאגמים של מצרים, ועלו הצפרדעים מהיאור וכיסו את כל ארץ מצרים. ואף במכה זו הוסיפו חרטומי פרעה גם הם לעשות כן ולהביא צפרדעים, כדי להוכיח שאין זה אלא מעשה כשפים. קרא פרעה למשה ואהרן וביקש מהם שיתפללו לה' שיסיר ממנו את מכת הצפרדעים, ואמר משה לפרעה שכדי להוכיח לו שמכה זו באה מיד ה' ותסתלק רק בציוויו, יאמר פרעה למתי רצונו שתסתלק המכה, ומשה יתפלל לה' על סילוק המכה באותו זמן. אמר לו פרעה שרצונו שתסתלק המכה רק מחר, ואכן התפלל משה לה' מיד שיכרתו הצפרדעים למחרת, וכך היה, שלמחרת מתו כל הצפרדעים, אך נשארו גופותיהם פזורות בכל ארץ מצריך ועשאום המצריים ערימות ערימות. ואמנם נשארו צפרדעים חיות ביאור, וכפי שאמר משה לפרעה מתחילה. אך כאשר ראה פרעה שהסתלקה המכה והיתה הרווחה, שב והכביד את ליבו ולא הסכים לשלח את ישראל מארצו.
• מכת כינים: לפני מכת כינים לא נשלח משה להתרות בפרעה, אלא ציוה ה' למשה שיאמר לאהרן להטות את מטהו ולהכות את עפר הארץ, שיהפוך כולו לכינים בכל ארץ מצרים [ואף במכה זו לא ציוה ה' על משה להכות בעצמו את העפר, כיון שהעפר סייע לו כשהרג את המצרי, וטמנו בעפר]. עשה כן אהרן, ונהפך כל עפר הארץ לכינים, שרחשו בגופם של המצריים ושל בהמותיהם. ניסו המכשפים של פרעה גם עתה לעשות כן, אך לא הצליחו, כיון שבבריות קטנות כל כך אין הכישוף שולט, ולכן הודו כי מכה זו 'אצבע אלהים היא', ואף על פי כן התחזק לב פרעה ולא הסכים לשלוח את ישראל.
• מכת ערוב: נשלח משה על ידי ה' להתרות בפרעה בהיותו לפנות בוקר ביאור, שאם אינו משלח את ישראל תבוא עליו מכת ערוב – עירבוביה של חיות רעות, נחשים ועקרבים. ובה יהא ניכר החילוק בין ארץ מצרים שבה יהיה ערוב, לבין ארץ גושן, מקום מושבם של עם ישראל, ששם לא יהיה ערוב כלל. ואכן למחרת בא ערוב כבד לכל ארץ מצרים, והשחית את הארץ. קרא פרעה למשה ואהרן ואמר להם שיקריבו קרבנות לה' בארץ, ולא ייצאו עבור זה למדבר. אך משה אמר לו שאין הדבר נכון, כיון שהמצריים עובדים לצאן כעבודה זרה, ואם יראו שהיהודים מקריבים את הצאן כקרבנות לה', יסקלום באבנים, ולכן עליהם ללכת במדבר למרחק של הליכת שלשה ימים ולהקריב שם לה'. הסכים פרעה לדבריהם, והתנה שלא ירחיקו ללכת במדבר, אך שיתפללו עליו לה' שיסיר מעליו את מכת הערוב. השיב משה לפרעה שהוא יעשה כדבריו, אך התרה בפרעה שלא יהתל בהם ולא יתחרט מהסכמתו לשלח את העם. התפלל משה לה', ועשה ה' כדבר משה והסיר את הערוב מכל מצרים [ולא מתו בעלי החיים הללו במצרים, כדי שלא ייהנו המצריים מעורותיהם, אלא יצאו ממצרים], אך גם בפעם זו הכביד פרעה את לבו וסירב לשלוח את ישראל מארצו.
• מכת דבר: שלח ה' את משה להתרות בפרעה, שאם אינו משלח את ישראל, יכה ה' את כל בעלי החיים של המצריים, אותם שיהיו בשדות, בְּדֶבֶר כבד מאד, [ואותם מצריים שהאמינו בדבר ה' הכניסו את בהמותיהם אל הבתים, ולא מתו], ולמחרת אכן התקיים הדבר, ומתו כל בעלי החיים שהיו בשדות, אך אותם שהיו בבתים לא מתו, ואילו מבעלי החיים של ישראל לא מתו כלל. אך עדיין הכביד פרעה את ליבו וסירב לשלוח את העם.
• מכת שחין: מכה זו באה ללא התראה לפרעה, ציוה ה' על משה ואהרן לקחת פיח כבשן בשני חפניהם, ולאחר שיתן אהרן את הפיח שבידו למשה, ומשה יחזיק את הכל בידו האחת [בדרך נס, שהחזיקה ידו האחת את הפיח שהיה גם בידו השניה וגם בשתי ידיו של אהרן], ויזרקנו לכיוון השמים, ויגרום הפיח לשחין המצמיח אבעבועות במצריים עצמם ובבהמותיהם, וכך היה, עד שחרטומי מצרים לא יכלו לעמוד לפני משה מחמת שהיו גם הם עצמם מלאים בשחין, ואף על פי כן חיזק ה' את לב פרעה, וסירב לשלוח את ישראל מארצו.
• מכת ברד: לפני מכה זו שלח ה' את משה להתרות בפרעה, והקדים לו שאילו היה רוצה בכך היה יכול בזמן מכת דבר להכחיד גם את פרעה ואנשיו, אלא שהשאירו בחיים כדי להראות לו את כוחו וכדי שיתגדל שם ה' בכל העולם, וכיון שעדיין פרעה מסרב לשלוח את העם, תבוא למחרת מכת ברד שלא היה כמוהו מיום שנוסדה ארץ מצרים. אמנם הוסיף ה' שברד זה יפגע רק באנשים ובעלי החיים שיהיו באותו זמן בשדות, ואילו אותם שיהיו בבתים לא יפגעו. ואותם עבדי פרעה שֶּׁיָּרְאוּ מדבר ה' הכניסו את עבדיהם ומקניהם אל הבתים, ואילו אותם שלא נתנו לבם לדבר השאירום בחוץ. למחרת ציוה ה' על משה לנטות את ידו עם המטה לכיוון השמים, וכשעשה כן משה נתן ה' קולות וברד, ואש מתלקחת בתוך הברד. ברד זה הכה את כל מה שהיה בשדות, אנשים ובעלי חיים, עצים, ותבואה ועשבים קשים, שנשברו מחמת הברד. אמנם התבואה והעשבים הרכים לא לקו במכה זו, כיון שמחמת רכותם לא הזיק להם הברד. אמנם בארץ גושן, מקום מושבם של בני ישראל, לא היה ברד כלל. שלח פרעה לקרוא למשה ולאהרן ואמר להם שה' הוא הצדיק והוא ועמו הרשעים, וביקש מהם שיתפללו לה' שיפסיקו הקולות והברד, והבטיח שהוא ישלח את ישראל. השיב לו משה שכאשר יצא מהעיר, שהיתה מלאה בעבודות זרות, יתפלל לה' ויחדל הברד. אך הוסיף משה ואמר לפרעה שיודע הוא שעדיין הוא ועבדיו אינם יראים מה', ומיד כשתפסק המכה יחזרו לקלקולם ויסרבו לשלוח את ישראל. ואכן התפלל משה לה' ונפסק הברד, וכשראה זאת פרעה הכביד את לבו, וסירב לשלוח את בני ישראל מארצו.