הפרשה בקצרה – ניצבים וילך

עניני הפרשה – ניצבים:  כריתת הברית בין ישראל לה' • כל ישראל ערבים זה לזה • הגאולה העתידה • ציווי לבחור בחיים ובטוב •

• כריתת הברית בין ישראל לה': ביום מותו של משה רבינו כינס את כל ישראל, מהראשים והזקנים ועד שואבי המים וחוטבי העצים [והיו אלו כנעניים שבאו בעורמה בזמן משה רבינו, והתגיירו], אנשים נשים וטף, וכרת משה ברית בינם לבין ה', שהם יהיו לו לעם וישמרו תורתו ומצוותיו, והוא יהיה להם לאלוקים, ולא יחליפם באומה אחרת. וברית זו נכרתה גם עם הדורות הבאים.
  והזהירם משה רבינו, שאם יש ביניהם מי שלבבו פונה מעם ה' לעבוד עבודה זרה, וחושב שיוכל ללכת בשרירות ליבו ולא יבואו עליו הקללות, ייענש אותו אדם גם על השגגות שעשה, נוסף על העוונות שעבר במזיד. ואם כל ישראל יעברו על דברי ה' יגלה אותם ה' מארצם, ותהיה כל הארץ כמהפכת סדום ועמורה, עד שכל הגויים שיראו את מכות הארץ ותחלואיה יאמרו שזהו עונש שבא מאת ה' על כך שעבדו ישראל עבודה זרה.

• כל ישראל ערבים זה לזה: בזמן שהיו ישראל במדבר היה כל אדם נענש על חטאי עצמו, אמנם עתה שעמדו להיכנס לארץ ישראל קיבלו ערבות זה על זה, ואם אחד חוטא בפרהסיא ואין הרבים מוחים בו, כולם נענשים מחמתו. אך עבירות שאדם עושה בסתר ואין בני אדם יודעים על כך, אינם נענשים עמו, אלא ה' מעניש את אותו אדם לבדו.

• הגאולה העתידה: לאחר ששמעו ישראל בנבואה את הברכות והקללות, אמר להם משה שלעתיד לבוא יחזרו כל ישראל בתשובה, ויגאל אותם ה' גאולה שלימה, יקבץ את בני ישראל מכל קצוות העולם, יחזיר אותם לארץ ישראל וייטיב להם טובות רבות וברכות עצומות יותר מאבותיהם, כי ישמעו ישראל בקול ה' ויקיימו את כל המצוות, וכל הקללות הכתובות יבואו על אויביהם ושונאיהם.
• ציווי לבחור בחיים ובטוב: חזר משה רבינו והזהיר את ישראל לבחור בחיים ובטוב, בקיום כל המצוות, ולא לבחור במוות וברע, בעבודה זרה ושאר עבירות, כי מחמת כן לא יאריכו ימים בארץ ישראל אלא יאבדו ממנה, ואף העמיד להם משה כעדים את השמים ואת הארץ, שהם קיימים לעולם, והם יהיו עדים על התראה זו. אך אם יבחרו ישראל בחיים ובטוב, יזכו ויאריכו ימים על אדמת ארץ ישראל.

עניני הפרשה – וילך:  מסירת הנהגת ישראל ממשה ליהושע • מצוות הקהל • הנבואה על חטאי ישראל ועונשם כאמור בשירת 'האזינו' • נתינת ספר התורה ללויים והנחתו בקדש הקדשים

• מסירת הנהגת ישראל ממשה ליהושע: ביום מותו של משה רבינו הודיע לכל ישראל שהוא עתיד למות באותו יום, ואף שהיה עדיין במלא כוחו ובריאותו כאדם צעיר, ניטלה ממנו הרשות להנהיג את ישראל ונמסרה ליהושע בן נון. וציווה משה את יהושע לעיני כל ישראל שהוא יכניס את ישראל לארצם, וכיון שה' הוא ההולך לפניו, אין לו לפחד ולהתיירא.
• מצוות 'הקהל': מצוה על כל ישראל להתאסף בבית המקדש בחג הסוכות מיד לאחר סיום שנת השמיטה, האנשים הנשים והטף, ושם – בעזרה של בית המקדש – היה מלך ישראל קורא בפניהם פרשיות מסוימות בספר דברים.
• הנבואה על חטאי ישראל ועונשם כאמור בשירת 'האזינו': אמר ה' למשה רבינו כי יודע הוא שעתידים ישראל לעבוד עבודה זרה, ועתיד ה' להענישם על כך וימצאום צרות רבות ורעות, ושירת 'האזינו' האמורה להלן היא תהיה העדות לכך שה' התרה בהם מתחילה שאם יחטאו ייענשו ויגלו מארצם. ולכן ציווה ה' את משה לכתוב את שירת האזינו וללמדה את בני ישראל.
  עם זאת הבטיח הקדוש ברוך הוא לישראל 'כי לא תשכח מפי זרעו', שלעולם אין התורה משתכחת לגמרי מישראל.
• נתינת ספר התורה ללויים והנחתו בקדש הקדשים: מסר משה רבינו את ספר התורה ביום מותו ללויים הנושאים את ארון ברית ה', וציווה עליהם להניח את ספר התורה בסמוך ללוחות הברית [יש אומרים שהיה כעין מדף בולט מצד הארון ושם היה מונח ספר התורה, ויש אומרים שהיה ספר התורה מונח בתוך הארון, לצד הלוחות].