חלק א, פרק ד
במצבו של האדם בעולם הזה
ג. והמקום אשר האדם בתוכו, גם הוא חומרי וחשוך, וכל הנמצאים שבו – חומריים, והעסק של אדם בו ובמלואו אי אפשר שיהיה אלא עסק חומרי וגופני, כיון שכולם חומריים וגופניים. ותכונתו של האדם עצמו, והרכבת חלקיו, מכריחים לו העסק הזה, כי אי אפשר לו מבלי אכילה ושתיה ושאר כל הענינים הטבעיים, ואי אפשר לו מבלי הון וקנין כדי שיוכל להשיג צרכיו אלה. ונמצא, שבין מצד גופו של האדם, בין מצד עולמו, ובין מצד עסקו, הוא טבוע בחומר ומשוקע בחשכו, ועמל גדול והשתדלות חזקה יצטרך לו להתעלות אל מצב זך מזה, והוא מוכרח בטבעו בענינים החומריים האלה.
"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
