יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

חלק ב, פרק ב, ז

במקרי המין האנושי בעולם הזה

 

ז. ואמנם, עוד פרט עיקרי מאד יש בזה הענין, והוא, כי הנה בקיבוץ השלמים שזכרנו שיהיה לעתיד לבוא, אין הכוונה שיהיו כולם במדרגה אחת ובמעלה אחת וישיגו השגה אחת, אך הדבר הוא, שהנה שיערה החכמה העליונה עד היכן יכול להגיע הקצה האחרון, פירוש, השיעור הפָּחוּת ביותר שבהתדבקות בו יתברך, וההנאה בשלימותו, וכנגד זה סידרה שכל מי שמעשיו יגיעו לפחות אל השיעור הקטן ההוא, כבר יוכל לימנות בקיבוץ הזה שזכרנו, ויהיה מן הנשארים לנצחיות להתענג בו.

אך מי שאפילו לזה לא יגיע, הנה זה יהיה נדחה לגמרי, ואובד.

ואמנם, כל מי שיזכה יותר, הנה יהיה בקיבוץ עצמו יותר גדול ויותר עליון.

 והיה מעומק עצתו יתברך, שיהיה האדם עצמו בעל טובו לגמרי, בין בכלל בין בפרט.

פירוש, שלא די שלא יזכה לטוב אלא אחר שהשיגו בעמלו, אלא אפילו פרט החלק שיותן לו, לא יהיה אלא כפי מעשיו בדקדוק.

ונמצא שלא יהיה האדם במדריגה, זולת מה שבחר, והוא עצמו שָׂם את עצמו בה.

וכבר יימצאו בקיבוץ ההוא עליונים ותחתונים, גדולים וקטנים, אבל לא יהיה לגובה מעלת האדם ושיפלותה, לגודלה ולקטנותה, סיבה אחרת, אלא הוא עצמו, באופן שלא יהיה לו תרעומת על אחר כלל.

 

 

"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"