חלק ב, פרק ב
במקרי המין האנושי בעולם הזה
המשך ד: והנה נמצא הדין מתחלק לשלשה חלקים, כי עיקרו הוא לעולם שאחר התחיה, כמו שזכרנו, אך המעשים הראויים ליגמל קודם לכן, הנה יש מהם שיוגמלו בעולם הזה, ויש מהם שיוגמלו בעולם הנשמות.
אכן, משפטי הדין הזה בפרטיו אינו נודע, כי אם לשופט האמיתי לבדו, כי הוא היודע אמיתת מציאות המעשים ותולדותיהם, בכל בחינותיהם ופרטיהם, ויודע מה מהם ראוי שייגמל בזמן אחד ובדרך אחד, ומה בזמן אחר ובדרך אחר, ומה שידענו אנחנו הוא רק כלל דרכי ההנהגה הזאת, על מה היא מיוסדת ואל מה היא סובבת, והוא מה שביארנו, שתכלית כל העניין הוא לקבץ קיבוץ שלמים שיהיו ראויים ליקבע לנצח בהתדבקותו יתברך.
וכדי שעניין זה ישתלם כראוי, הוצרכו העניינים הקודמים האלה כולם, להכין ולהזמין העניין הזה התכליתי, וכמו שזכרנו.
"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
