יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

חלק ג, פרק ד, י

במקרי הנבואה

י. ואולם עיקר הענין הזה הוא מה שאמרנו בחלק ראשון פרק חמישי, מאותם כוחות הטומאה שנמצאים בעולם ופועלים כפי מה שהוחק בטבעם ונמסר בידם. והנה, יש בכוחם שיטעו את האדם במה שישפיעו עליו השפעות בדרכים כעין דרכי הנבואה האמיתית, ויגלו לו ענינים, אמיתיים וכוזבים, ויחדשו לו קצת ענינים נפלאים, וכמו שאמר הכתוב בפירוש בנביא השקר "ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת". והנה דבר זה אפשר שיקרה לאדם שלא ברצונו, ואפשר שיקרה לו ברצונו. והיינו, שאפשר שיקרה לו מקרה זה והוא לא השתדל עליו, או השתדל על הפכו והגיע לו זה, מפני שלא נשלם במעשיו והשתדלותו. ואפשר שיגיע למי שרצה בו ברשעו, והשתדל להשיגו, והיינו שילך אחרי הכוחות האלה, וישתדל להדבק בם ברצונו, להשיג מהם מה שיחפוץ להשיג, דהיינו שיגלו לו ענינים – כמו שזכרנו – שבהם יחזיק עצמו לפני בני האדם לנביא, ויסיתם כמו שיחפוץ, או יתכבד בעיניהם, ומן המין הזה היו נביאי הבעל והאשרה, שהנה היו משתדלים בזה עד שהיו מתדבקים בכוחות האלה, ומשיגים ידיעת קצת דברים, שעל ידיהם היו מפתים המאמינים בם, וכן מחדשים בכח זה נפלאות, לאות על נבואתם, וכמו שזכרנו. ואמנם, הם בעצמם היו יודעים שאין זה להם אלא מצד הטומאה, מה שבחרו להם, ולא היו חושבים בעצמם שהם נביאים, אלא ברשעת לבבם היו עושים כן.

אך גם למי שלא השתדל על זה היה אפשר שיקרה זה, כמו שזכרנו, ועל כן היו צריכים המשתדלים לנבואה למלמד מובהק שילמדם, כמו שזכרנו, ועל ידו היו ניצולים. וכל זה, עד שיגיעו למדרגת הנבואה באמת, כי כיון שהגיעו לה – כבר ראו ההפרש הגדול והכירוהו, ואי אפשר להם עוד שיסתפקו בזה כלל, כמו שזכרנו.

 

 

"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"