חלק ג, פרק ה
בהבדל שבין נבואת כל הנביאים לבין נבואת משה רבינו
ג. והנה, בהתגבר שפע הנבואה אל הנביא, יצא מהרגשותיו וחושיו, וישתקע כמו בשינה, ותשאר מחשבתו כמחשבת הישן וחולם, ואז תמשך לו הנבואה. ואמנם, אפשר שיגיע הדבר הזה אל הנביא בעת יקיצתו, על הדרך שזכרנו, ואפשר שבשכבו על מטתו, בחלום הלילה, תמשך לו הנבואה. אמנם, על כל פנים לא תגיעהו הנבואה אלא אחר היותו חוץ מחושיו, ומשוקע באותה התרדמה, אמנם אפשר שיקרה הדבר במיעוט זמן, וישוב תיכף אל מצבו הראשון, אלא שבעת הינבאו יצא מן ההרגש וישתקע בתרדמה לשעה, עד שיקבל הנבואה.
"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
