חלק רביעי – בעבודת בוראינו
פרק רביעי – בקריאת שמע ובתפילה
המשך ז: והנה הנולד מזה בברואים הוא, שישרה שמו עליהם, ותתדבק בם קדושתו התדבקות גדול, וישלוט בם, וימשיכם אחריו תמיד, וימצאו כולם נתלים בו ומשתלמים בשלימותו, וזהו המצב שיגיעו לו באמת בסוף כל הגלגולים. והנה בהיותם כך, נמצא חפצו יתברך נעשה, וכבודו מתגדל. וזה עיקר העטרה שהוא מתעטר בברואיו, וכביכול מתגדל בם. ואמנם, עתה אין הדבר הזה משתלם אלא ברוחניים, כי הנה הם טהורים וקדושים, ושמו יתברך שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדול, והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה, וכבודו מתגדל בהם, אך בתחתונים אין הדבר נשלם, מפני שאינם עדיין שלמים והרע מתערב בהם ולא הטהרו ממנו, וכביכול אין כבודו יתברך מתגדל בהם כראוי. והנה המלאכים, מצד התיקון שהם בו, משבחים שבח זה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", אך התחתונים אי אפשר להם לשבח אותו, כי אינם ראויים לזה ולא השם שורה עליהם כראוי, ולא הכבוד מתגדל בם, אלא יעקב אבינו עליו השלום זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם, בהיותו עם כל בניו הקדושים סביבו, שלא היה בהם פסול, ונתעטרו ביחודו יתברך, שאמרו "שמע ישראל" וכו', ואז ענה הזקן "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ונמצא שמצדנו אין אנו ראויים לענין הזה, אלא קצת ניתן לנו מצידו של יעקב אבינו עליו השלום, ועל כן אנו אומרים אותו, אך בחשאי, זולתי ביום הכפורים שמתעלים בו ישראל למדרגת המלאכים, וכמו שנבאר במקומו בס"ד.
