יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

חלק ד, פרק ז, א-ב1

חלק רביעי – בעבודת בוראינו

פרק שביעי – העבודה הזמנית

א. העבודה הזמנית, הוא מה שנתחייבו בנו בזמנים ידועים, ופרטם, שביתת השבת וקדושתו, שביתת העשור [-יום הכפורים] וענויו, שביתת יום טוב וקדושתו, וקדושת חולו של מועד. החמץ והמצה בזמנם, שופר בזמנו, סוכה ולולב בזמנם, ראש חודש, חנוכה ופורים. ולהלן יבואר עניינם.

ב. ענין השבת בכללו, הוא, כי הנה כבר ביארנו למעלה, שענין העולם הזה נותן שיהיו הדברים בו חול ולא קודש, אמנם הוצרך גם כן שמצד אחר ינתן קצת קדושה לברואים, כדי שלא יגבר בם החושך יותר מידי, והנה שיערה החכמה העליונה את כל זה בתכלית הדקדוק, באיזו מדרגה צריך שיהיה החול, ובאיזו מדרגה הקידוש הנוסף הזה, והגבילה לכל זה הגבולים הנאותים, בבחינת הכמות והאיכות, המקום והזמן, וכל ההבחנות שיש לבחון בנמצאות.

ואולם, מבחינת הזמן סידרה ענין הימים של חול ושל קודש, ובימי הקודש עצמם – מדרגות זו למעלה מזו, כפי הנאות, והנה סדרה שרוב הימים יהיו חול, ולא יהיה קודש אלא השיעור המצטרך.

 

"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"