יום שלישי י"ח בתשרי – ג' דחול המועד סוכות

הלכות חול המועד (שו"ע ומשנ"ב)

א. כל מלאכה שאסור לישראל לעשותה בחול המועד, אסור לומר לגוי לעשותה עבור ישראל. אמנם לצורך מצוה, מותר.

ב. אסור לכתוב בחול המועד, ואפילו אות אחת.

ג. כתיבה שהיא לצורך המועד, או לצורך רבים, הנעשית בכתב רגיל ולא באותיות מרובעות או בכתב מיוחד], מותרת, ויש מחמירים לעשות שינוי מועט כגון בשורות עקומות וכדומה. וכתיבת דברי תורה מותרת בכל ענין.

– – – – –

מצוה יומית – עניני חג הסוכות

פרשת אמור 

'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים' מצות נטילת לולב

(מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך')

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנִּקַּח בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת בְּיָדֵינוּ אֶתְרוֹג, לוּלָב, הֲדַסִּים וַעֲרָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מ) 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל', וְקִבְּלוּ חֲזַ"ל שֶׁ'פְּרִי עֵץ הָדָר' זֶה הָאֶתְרוֹג, 'כַּפֹּת תְּמָרִים' הוּא הַלּוּלָב, 'עֲנַף עֵץ עָבֹת' הוּא הַהֲדַס, וְ'עַרְבֵי נָחַל' הִיא הָעֲרָבָה הַיְדוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה תָּמִיד, וְרַעְיוֹנָיו וְכָל עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו נִתְפָּשִׂים אַחֲרֵי פֹּעַל יָדָיו, אִם טוֹב וְאִם רַע, עַל כֵּן, כֵּיוָן שֶׁרָצָה ה' לְזַכּוֹת אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר, הִרְבָּה לָהֶם מִּצְוֹת, לִהְיוֹת נַפְשָׁם מִתְפַּעֶלֶת בָּהֶן לְטוֹבָה תָּמִיד כָּל הַיּוֹם. וּלְפִי שֶׁיְּמֵי חַג הַסֻּכּוֹת הֵם יְמֵי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא עֵת אֲסֵפַת הַתְּבוּאוֹת וּפֵרוֹת הָאִילָן בַּבַּיִת, וְאָז יִשְׂמְחוּ בְּנֵי אָדָם שִׂמְחָה רַבָּה, וּמִפְּנֵי כֵּן נִקְרָא חַג הָאָסִיף, צִוָּה הָאֵל לְעַמּוֹ לַעֲשׂוֹת לְפָנָיו חַג בְּאוֹתָהּ הָעֵת, לְזַכּוֹת אוֹתָם בְּכָךְ שֶׁתִּהְיֶה עִקָּר הַשִּׂמְחָה לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּבִהְיוֹת הַשִּׂמְחָה מוֹשֶׁכֶת מְאֹד אֶת גּוּף הָאָדָם, וּמַשְׁכִּיחָה מִמֶּנּוּ יִרְאַת אֱלֹהִים בָּעֵת הַהִיא, צִיוָנוּ ה' לָקַחַת בֵּין יָדֵינוּ דְּבָרִים הַמַּזְכִּירִים אוֹתָנוּ כִּי כָּל שִׂמְחַת לִבֵּנוּ הִיא לִשְׁמוֹ וְלִכְבוֹדוֹ. וְהָיָה רְצוֹן ה' שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה מִין הַמְשַׂמֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁהָעֵת הִיא עֵת שִׂמְחָה, כִּי צֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִּיו, וְיָדוּעַ מִצַּד הַטֶּבַע כִּי אַרְבַּעַת הַמִּינִים הַלָּלוּ כֻּלָּם מְשַׂמְּחֵי לֵב רוֹאֵיהֶם. וְדוֹמֶה עִנְיַן מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת הַתְּפִלִּין, שֶׁבִּהְיוֹתָם מֻנָּחִים כְּנֶגֶד הַלֵּב וְהַמֹּחַ יַתְמִיד הָאָדָם לְיַחֵד כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו לְטוֹב, וְיִזְכֹּר וְיִזָּהֵר תָּמִיד כָּל הַיּוֹם לְכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו בְּיֹשֶׁר וּבְצֶדֶק כַּמְּבֹאָר לְהַלָּן (מצוות תכא-תכב)], כָּךְ עַל יְדֵי הַחְזָקַת אַרְבַּעַת הַמִּינִים הַלָּלוּ יִזְכּוֹר הָאָדָם לְכַוֵּן אֶת שִׂמְחָתוֹ בְּיָמִים אֵלּוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְעוֹד יֵשׁ בְּאַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ עִנְיַן אַחֵר, שֶׁהֵם דּוֹמִים לָאֵיבָרִים הַיְּקָרִים שֶׁבָּאָדָם. שֶׁהָאֶתְרוֹג דּוֹמֶה לַלֵּב שֶׁהוּא מִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל, לִרְמֹז שֶׁיַּעֲבֹד בּוֹרְאוֹ בְּשִׂכְלוֹ. וְהַלּוּלָב דּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה שֶׁהִיא עִקָּר גּוּף הָאָדָם, לִרְמֹז שֶׁיְּיַשֵּׁר כָּל גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת ה' בָּרוּךְ הוּא. הַהֲדַס דּוֹמֶה לַעֵינַיִם, לִרְמֹז שֶׁלֹּא יָתוּר אַחַר עֵינָיו בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. וְהָעֲרָבָה דּוֹמֶה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁבָּהֶן יִגְמֹר הָאָדָם כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּדִבּוּר, לִרְמֹז שֶּׁיָּשִׂים רֶסֶן בְּפִיו וִיכַוֵּן דְּבָרָיו, וְיִרָא מַה' אַף בְּעֵת הַשִּׂמְחָה. וְהַטַּעַם שֶׁמִּצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם מִלְּבַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ] רַק יוֹם אֶחָד, לְפִי שֶּׁיָּדוּעַ כִּי עִקָּר הַשִּׂמְחָה הִיא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וּבִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אַף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא צִוְתָּה הַתּוֹרָה לִטּוֹל אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ, כֵּיוָן שֶׁיּוֹם זֶה כּוּלוֹ לְשֵׁם ה', וּכְמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה שכג) שֶׁבְּיוֹם זֶה כְּאִילּוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עִצְרוּ וְהִתְעַכְּבוּ עִמִּי יוֹם אֶחָד נוֹסָף, שֶׁקָּשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא עֲצֶרֶת, וְאִם כֵּן אֵין צָרִיךְ זִכָּרוֹן אַחֵר. וְחַג הַפֶּסַח אֵין צָרִיךְ הַזְכָּרָה בְּלוּלָב, שֶׁהֲרֵי מִּצְוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁהֵן מַצָּה וּמָרוֹר וְגוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח, נִמְצָאִים בְּיָדָיו שֶׁל הָאָדָם. וְעוֹד, שֶׁיְּמֵי הַפֶּסַח אֵינָם זְמַן שִׂמְחָה כָּל כָּךְ כְּמוֹ חַג הָאָסִיף. וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת גַּם כֵּן אֵין צָרִיךְ הַזְכָּרָה אַחֶרֶת, כִּי עִקָּר הָרֶגֶל אֵינוֹ אֶלָּא מִצַּד מַּתַּן תּוֹרָתֵנוּ, וְהִיא זִכְרוֹנֵנוּ הַגָּדוֹל לְיַשֵּׁר כָּל אָרְחוֹתֵנוּ. זֶהוּ הַנִּרְאֶה לִי בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ עַל צַד הַפְּשָׁט, וְהֶאֱמַנְתִּי כִּי יֵשׁ לַמְּקֻבָּלִים סוֹדוֹת נִפְלָאִים בְּמִצְוַת אַרְבַּעַת הַמִּינִים.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (מנחות כז.) שֶׁאַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ מִצְוָה אַחַת הֵן, וּמְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁאִם אֵין לוֹ אֶת כָּל אַרְבַּעַת הַמִּינִים – אֵינוֹ נוֹטֵל אֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶם, אַךְ אִם יֵשׁ לוֹ אֶת אַרְבַּעְתָּם אֵינוֹ חַיָּב לִטּוֹל אֶת כָּל הָאַרְבָּעָה יַחַד, אֶלָּא יָכוֹל לִטּוֹל כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְנוֹטְלִים לוּלָב אֶחָד, שֶׁהֲרֵי נִכְתַּב 'כַּפֹּת' חָסֵר וי"ו, לִרְמֹז שֶׁהַחִיּוּב שֶׁנִּקַּח לוּלָב אֶחָד וְלֹא יוֹתֵר, וְאֶתְרוֹג אֶחָד, וּשְׁנֵי בַדֵּי עֲרָבָה, וּשְׁלֹשָׁה בַדֵּי הֲדַס כָּשֵׁר, כְּלוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ כָּל שְׁלֹשָׁה עָלִים בַּהֲדַס יוֹצְאִים מִ'קֵּן' אֶחָד, וְזֶה נִרְמָז בַּכָּתוּב כְּשֶׁקְּרָאוֹ 'עָבֹת'. וְשִׁעוּר אָרְכּוֹ שֶׁל לוּלָב לְכָל הַפָּחוֹת אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְהֲדַס וַעֲרָבָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְשִׁעוּר אֶתְרוֹג, לְכָל הַפָּחוֹת כַּבֵּיצָה. וְדִינֵי הַנַּעֲנוּעַ בְּאַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ, שֶּׁחַיָּב לְהוֹלִיךְ וּלְהָבִיא וּלְהַעֲלוֹת וּלְהוֹרִיד, הָעִנְיָן הוּא לְעוֹרֵר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתִּזְכֹּר בְּעֵת הַשִּׂמְחָה כִּי הַכֹּל לַה', מִמַּעְלָה עַד מַטָּה וְאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁהַכֹּל נִכְלָל בָּזֶה.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים, וְלֹא בְּנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְלֹא נָטַל אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא חָל בַּחוֹל, אֲבָל בְּשַׁבָּת תִּקְנוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִטּוֹל], בְּכָל מָקוֹם, וְכֵן אִם לֹא נָטַל אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בִּטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיָה לוּלָב נִטָּל בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֲפִילוּ בְּשַׁבָּת.

– – – – –

תהילים יומי

פרק קכד:

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל.

ב לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם.

ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ.

ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ.

ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים.

ו בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם.

ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ.

ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

פרק קכה:

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּיְיָ כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב.

ב יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיְיָ סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

ג כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם.

ד הֵיטִיבָה יְיָ לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם.

ה וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יְיָ אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

"וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה"

– – – – –

משניות מסכת סוכה (פרק א, משניות ה-ו)

משנה ה: חֲבִילֵי קַשׁ, וְכֵן חֲבִילֵי עֵצִים, וְכֵן חֲבִילֵי זְרָדִין, כְּשֶׁהֵם קְשׁוּרִים וַאֲגוּדִים, אַף שֶׁהֵם גִּדּוּלֵי קַרְקַע וְאֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן, וְדִין זֶה גְּזֵירַת חֲכָמִים הוּא, כֵּיוָן שֶׁחָשְׁשׁוּ חֲכָמִים שֶׁיָּבֹא אָדָם מִן הַשָּׂדֶה וַחֲבִילָתוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וְיַנִּיחַ אֶת הַחֲבִילָה עַל גַּבֵּי הַסֻּכָּה כְּדֵי לְיַבְּשָׁהּ, וְלֹא לְשֵׁם סִכּוּךְ, וְתִהְיֶה זוֹ סֻכָּה פְּסוּלָה אַף לְדַעַת בֵּית הִלֵּל שֶׁסֻּכָּה הָעֲשׂוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם חַג כְּשֵׁרָה, זֶהוּ דַּוְקָא כְּשֶׁהוּנַח הַסְּכָךְ לְשֵׁם צֵל]. וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן – וְכָל הַחֲבִילוֹת הַלָּלוּ, אִם פָּתַח אֶת קִשְׁרֵיהֶן, כְּשֵׁרוֹת. וְכֻלָּן – כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְנוּ לְעֵיל שֶׁפְּסוּלִים לְסִכּוּךְ, כְּשֵׁרוֹת לַעֲשִׂיַּת דְּפָנוֹת הַסֻּכָּה.

משנה ו: מִשְׁנָתֵנוּ עוֹסֶקֶת בְּסִכּוּךְ עַל יְדֵי נְסָרִים, שֶׁהֵם קְרָשִׁים רְחָבִים וּמְהֻקְצָעִים, שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל עוֹשִׂים מֵהֶם תִּקְרָה לְבַיִת. וְאַף שֶׁהֵם גִּדּוּלֵי קַרְקַע וְאֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם חֲכָמִים אִסּוּר, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּסָרִים נִרְאִים כְּתִקְרַת בַּיִת רְגִילָה, וְחָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא יֵשֵׁב אָדָם תַּחַת תִּקְרַת בֵּיתוֹ הָעֲשׂוּיָה נְסָרִים, וְיַחְשׁוֹב שֶׁדִּינוֹ כְּיוֹשֵׁב בְּסוּכָּה כְּשֵׁרָה, וּבֶאֱמֶת תִקְרַת בֵּיתוֹ פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ הָאָדָם לָשֶׁבֶת בְּ'סּוּכָּה', וְלֹא בְּבֵיתוֹ שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. מְסַכְּכִין בַּנְּסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. וּמַחֲלֹקֶת זוֹ הִיא בִּנְסָרִים הָרְחָבִים מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים, וּפְחוּתִים מֵאַרְבָּעָה, אֲבָל נֶסֶר פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים כָּשֵׁר לְדִבְרֵי הַכֹּל, וְנֶסֶר רָחָב יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה, פָּסוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל. נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, אַף שֶׁזֶּהוּ סְכָךְ פָּסוּל, שְׁאָר הַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹא יִישַׁן תַּחְתָּיו – תַּחַת אוֹתוֹ נֶסֶר, וְכֵן לֹא יֹאכַל תַּחְתָּיו אֲכִילַת קֶבַע, הַטְּעוּנָה סֻכָּה.

– – – – –

הלל מבואר (על פי האברבנאל)

בגאולת מצרים קבלו בני ישראל את האמונה בה', אך שאר הגויים לא קיבלו את האמונה ולא היללו את ה', אבל בגאולה העתידה לא יהיה הדבר כן, אלא הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים, ושני טעמים יהיו לכך, כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ – כי יכירו כולם בחסד שיעשה ה' עם ישראל, וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם – ויכירו באמיתות מציאות ה' בעולם, הַלְלוּיָהּ:

אף על פי שכל הגויים יכירו באמיתות ה' ויהללו אותו, עדיין יהיה ראוי שישראל ישבחוהו ויודו לו באופן מיוחד יותר:

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב – כי הוא הטוב המוחלט והשלם, וכן יש להודות לו על כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ – שעושה חסד עם כל העולם, בשמירתו ובתשועתו.

יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, אפילו עתה, מכירים ישראל שבשעה שייגאלו יראו הכל את גודל חסד ה' עליהם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וזה יהיה החסד השלם והגדול לישראל, שיצאו מעבדות לחירות עולם, כי גאולה זו היא גאולה שאין אחריה גלות, אלא ישאר עלינו חסד ה' לעולם.

יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן, שעתה בגלות אין להם עבודה במקדש, ולא קדושה, וכמעט אין ניכר שהם מובדלים בקדושתם, אך בזמן הגאולה יכירו כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה', אשר בזמן הגלות אינם יכולים לעבוד את ה' כראוי, ואינם יכולים להידבק באלוקים מפחד האויבים וצרתם, יכירו בזמן הגאולה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

אף על פי שנמשכת הגלות הזו זמן רב, אין לנו להתייאש מהגאולה, כי גם במצרים, מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, ועָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ והוציאני משעבוד מצרים לחירות, וכך גם עתה ה' לִי לֹא אִירָא, כי מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם, הרי ה' יכול להפוך את כל השונאים לאוהבים, שלא יזיקו לי כלל. ה' לִי – אם הייתי מתקרב אל ה' כראוי, היו כל האויבים בְּעֹזְרָי – נעשים עוזרים לי, וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי, שגם הם יעזרוני. ולכן, בהיותנו בגלות, טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' בקיום מצוות ומעשים טובים, מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּה', מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים – במלכי ושרי הגויים. כי הנה בזמן חזקיהו מלך יהודה כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, והם סנחריב וצבאו שצרו על ירושלים, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם – ונכרתו מן העולם על ידי ה', בדרך נס. ונבוכדנצר וצבאו סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי – צרו על ירושלים כמה פעמים, עד שכבשוה, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם – ונענשו על כך מעם ה', שהרי לא נשאר מהם זכר. ומלכות פרס ומדי והיוונים בזמן בית המקדש השני סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים – נוצחו על ידי החשמונאים כאש האוכלת את הקוצים, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. ועתה בגלות זו האחרונה, דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל, כי בגלות זו היינו קרובים ביותר לנפילה וכליה גמורה, וַה' עֲזָרָנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ – העוז שהיה לי שלא באתי לכליה בגלות זו, על כך אני מזמר עתה לה', וַיְהִי לִי ה' לִישׁוּעָה. ובאותו זמן של הגאולה יהיה קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, שיאמרו שיְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל, ולא כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה, אלא רק השגחת ה' ושמירתו. כי יְמִין ה' רוֹמֵמָה – שולטת על מערכת הטבע, ועל ידי זה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל.