ליקוטי חפץ חיים (פא)
שם עולם / פרק כ"א
על אף שחיוב האדם לעסוק בתורה הוא בכל זמן, יש ענין גדול ומיוחד בלימוד התורה ביום השבת, שהוא יום קדוש המיוחד לתורה ולעבודה, ואמרו במדרש שנתן הקב"ה ליום השבת כבן זוג את התורה, ולכן חייב כל איש מישראל להתאמץ בכל נפשו שיעסוק בתורה ביום השבת.
ובאמת יש רפיון גדול בדבר זה אצל בני האדם, כי היצר מטריד את האדם בכל השבוע בענייני גופו, ואינו מניח לו זמן פנוי לעסוק בתורה, וכשמגיע יום השבת ממציא לו היצר ענינים לעסוק בהם, כמו ישיבה בחבורת מרעים או קריאת עיתונים, וכך נשאר ללא תורה הן בימות החול והן בשבת.
"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
