מאמר ראשון, פז2
המשך פז. החבר: הנה ישראל שראו בעיניהם את המופתים שעשה משה לעיניהם, האמינו אמנם במדרגתו האלוהית, אבל עדיין נותרו בלבם ספקות (ביחס למהות הנבואה בכללה). הם התקשו להבין איך ידבר האלוהים עם האדם. היה מקום לחשוב שהיוזמה לחוקי התורה באה מאדם, והם פרי רוחו, ורק אחר כך ילוה אליו עזר משמים. ופקפוק זה נבע מחמת הקושי ליחס לבורא, המופשט מכל גשם, את ענין הדבור שהיא פעולה גשמית.
אמנם רצה ה' להסיר ספק זה מלבם, (לכן ציום להתכונן להתגלות האלוהית). ההכנה כללה התקדשות פנימית וחיצונית. לחיזוק ההתקדשות הפנימית נצטוו לפרוש מהנשים, וגם לעשות הכנה נפשית לשמוע דבר אלוהים. וההתקדשות החיצונית היתה כיבוס הבגדים.
כעבור שלושת ימי הכנה, ולאחר אותות ומופתים שקדמו למעמד הר סיני, והם הקולות הרעמים והאש שסבבה את ההר, התקדשה האומה, הגיעה למדרגה נבואית, ואף הכשירה עצמה לשמוע דבר ה' פנים בפנים. ואז השמיע ה' להם בלשון צחה את עשרת הדברות, הכוללות את יסודות ושרשי הדת והתורה, ואחת מהדברות היא מצות שבת, שכבר קדמה מצותה בירידת המן.
האש שסבבה את הר סיני נשארה בעינה, גלויה לעיני העם ארבעים יום, וראו את משה נכנס לתוכה, ויוצא ממנה.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
