מאמר ראשון, צו-צז

צו. הכוזרי: אדם הראשון היה גדול הברואים, וגדולה זו ירושה היא לכם באמת, והמתבקש מזה שמדרגתכם גבוהה משל שאר האומות. אבל איך תתאים גדולה עם חטא זה?

צז. החבר: כל האומות באותו זמן היו עובדים לצלמים ופסלים, ואף הפילוסופים, שהביאו ראיה על אמונת היחוד והאלוהות, לא יכלו להסתפק בדברים מופשטים, אלא היו זקוקים לצורות שיכונו אליהן את ההמונים, ולומר להם שדבק בהן שפע אלוהי, ומצטיינות בסגולה מופלאה. יש שמיחסים השפעה זו לאלוהים, דומה לזה עושים אנו היום במקומות הקדושים (כבתי כנסיות ובתי מדרשות, שנוהגים בהם כבוד משום השפע האלוהי השוכן בם), ואנו מתברכים בהם, בעפרם ובאבניהם. יש שמיחסים אותו להשפעה רוחנית של כוכב מהכוכבים, מזל או אחד משאר צבא השמים. ובאותם הדורות לא היו המון העם מקבלים עליהם דת אחת, אם לא היו מכוונים כולם אל צורה מוחשית.
ישראל חיכו לקיום הבטחת משה, שהבטיחם להוריד להם איזה ענין מוחשי מאת ה', שיראוהו ויכונו פניהם נגדו, כדוגמת עמוד הענן ועמוד האש בצאתם ממצרים, שהביטו אליו והשתחוו נגדו לאלוהים, וכדוגמת עמוד הענן שירד על משה בדבר אתו אלוהים, והיו העם עומדים ומשתחוים נכחו לה'.