מאמר רביעי, ג 14

המשך ג. החבר: כשפונים אל דבר המשמש רק בחפצו יתברך, כדוגמת השמים, שמציאותם אינה מחמת השתלשלות סיבות, והוא דבר שעל ידו רומזים על מציאות ה' (וכפי שכבר ביארנו), יאמר בשם א-ד-נ-י, רמז לכבוד ה' החונה שם, כאילו אמר 'אדוני אתה מושלי'.

הרמז אליו על ידי דבר המוגבל במקום, כמו 'היושבי בשמים', 'יושב ציון', 'יושב הכרובים', 'שוכן ירושלים', הוא רק בדרך השאלה. למרות ריבוי המידות (פעם נקרא 'יושב שמים' ופעם 'שוכן ירושלים') העצם הוא אחד, כי השינויים נובעים מההשתנות בדבר המקבל.

דומה הדבר לשינויים המתהוים בקרני השמש (העוברות דרך זכוכיות הצבועות בצבעים שונים, ומתקבלים) צבעים שונים למרות שהשמש הוא אחד.

אמנם משל זה אינו נכון לגמרי, הוא היה נכון אם היה השמש דבר נעלם שאין חוש האדם משיגו, ומכירים אותו רק על סמך ניצוצותיו, והיינו מוצאים ניצוצות בגוונים שונים ולא יודעים מה היא סיבת הניצוצות (אמנם אז, רבים היו טועים לחשוב שיש כמה שמשות).