מאמר רביעי, ג 25

המשך ג. החבר: ענינים אלה שאין להבינם בדרך ההקשה ההגיונית, הכחישו פילוסופי יון, בגלל שההיקש ההגיוני דוחה דבר שלא נראה כדוגמתו, אבל הנביאים אישרו אותם, כי לא יכלו להכחיש דבר שראו בעין הרוחנית אשר נתן להם בה יתרון. הנביאים לא היו יחידים, אלא צבור שלם. הם לא התנבאו רק בדור אחד בלבד, אלא בדורות רבים, ובצבור כזה בלתי אפשרי לחשד בהדברות והסכמה על כזבים. (נוסף לזה) הודו להם חכמי אותם דורות באמיתת השגתם, ואף ראו אותם בזמן נבואתם. לו היו פילוסופי יון רואים את הנביאים בזמן נבואתם ובגלוי מופתים, היו מודים להם, והיו מחפשים לבאר בדרכי ההגיון באופנים מסוימים, איך יגיע אדם למדרגה זו. וכפי שהיה מהם מי שעשה דבר זה, ומכל שכן הפילוסופים מאמיני הדתות. ובכגון זה (והוא המראות הנראים לנביאים בצורה מוחשית), יהיה הרמז בשם א'ד'נ'י', והוא רומז לענין אלהי מורגש, כאלו הוא פונה לאדם העומד לפניו ואומר: "אדוני".