מאמר רביעי, ה 2
המשך ה. החבר: (מראות וגלויים שונים מתגלים לנביאים), המדות והכלים הנראים לנביא בזמן המחזה, המורים על יכולת ה', כדוגמת היד הנטויה והחרב השלופה, האש, הרוח, הברקים, הרעמים, המשמשים במאמר ה' (במעמד הר סיני), ודבר ה' ואזהרותיו הבוקע מביניהם, והודעת העבר והעתיד. פושט ידו לשבים וקורא אליהם, כמו שכתוב: "מי יודע ישוב ונחם האלהים", קוצף וכועס על הרשעים, מוריד מלכים ומקים מלכים, מגביה שפלים, ומשפיל גבוהים, וקובע את מעמד בני האדם, מספק צרכי בריותיו ולא יחסר מאומה, והמלאכים נכנעים לפניו, ואלף אלפי שמשים משמשים אותו, כל זה והדומה לו יראה הנביא ברגע אחד. אהבת ה' ויראתו חודרות לנשמת הנביא בזכות מראות הנבואה, ונשארות תקועות בו כל ימי חייו, נפשו הומה ומבקשת כל חייו, שיתגלה לו מחזה זה פעם שניה או שלישית. מעלה גדולה נחשבת לשלמה המלך בזכיתו להתגלות אלהית פעמיים, כמו שכתוב: "ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמיים". מתי ראינו שהגיע הפילוסוף למעלה זו בזכות תבונתו בלבד?
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
