מאמר שלישי, ה 6
המשך ה. החבר: תפילתו של החסיד אינה תפילה שבשגרה, לא יהגה מילים ללא מחשבה וכוונה, כמו הזרזיר והתוכי, אלא יבטא כל מילה עם המחשבה והכוונה השייכת לה. הלב והלשון ישוו זה עם זה, לא יבטא בלשונו יותר ממה שיחשוב במחשבתו. שעת התפילה לחסיד היא השעה העיקרית והמרכזית מבין שעות היום, ושאר הזמנים משמשים לו רק כהכנה המוליכה לקראת שעה חשובה זו, ונמצא יבול יומו ולילו שלשת זמני התפילה. משתוקק החסיד לשעה זו, שבה מתדמה למלאכים, ומתרחק מהיצורים הבהמיים.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
