מאמר שלישי, ז 2
המשך ז. החבר: אמנם את המעשים האלוהיים אין שכלנו משיג, ויתירה מזו, הם נדחים בעיני השכל, אבל אנו נשמעים להם כפי שנשמע החולה לציווי הרופא בתרופות והנהגות רפואיות. ותראה ענין מצות המילה כמה היא רחוקה מההבנה השכלית, ואין בה כל יחס להנהגת המדינה ולסדר חברתי, ועם כל זה קבל אברהם לעשותה, למרות הקושי הגופני הכרוך בקיומה, במילת עצמו כשהוא בן מאה שנה, ובמילת בניו. וענין המילה היא אות ברית לאברהם ולזרעו, המורה על הדבקותם בענין האלהי, וכמו שאמר הכתוב 'והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך'.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
