מאמר שלישי, יז 3
המשך יז. החבר: באמרו ברכת 'אהבת עולם' יעלה על לבו את הדבקות השפע האלהי בעדת ישראל, העדה המוכנה לקבלתה, וכמו ראי מלוטש שמרכז אליו את קרני השמש, כן דבק האור האלהי בעדת ישראל, ויתבונן בענין התורה, שהיא גלוי רצונו יתברך להראות מלכותו בארץ, כהראותו בשמים.
לא גזרה החכמה האלהית שיבראו מלאכים בארץ, אלא אנשים המרכבים מזרע ודם, שבפנימיותם מתגוששים מדות וכחות נפש. המדות וכחות הנפש שזוכה להם כל אדם, הוא כפי שעור המזל וההצלחה כמו שנתבאר בספר היצירה. כשיזדכך מהחברה האנושית יחיד או צבור, יחול עליו האור האלהי, וינהיגהו בנסים ונפלאות החורגים מהמהלך הטבעי של הבריאה. יחס זה של הבורא נקרא אהבה ושמחה. פרט למאורות השמים והגלגלים, לא מצאה ההשגחה האלהית אף גורם מקבל ושומע לדבר ה', ודבק בשמירת הסדר אשר צוה בו, אלא חסידי בני אדם, חסידים אלה היו אותם יחידים (המוזכרים בתורה) מאדם הראשון ועד יעקב, ואחר כך נתהווה (מצאצאי בני יעקב) צבור שלם, וחלה עליהם ההתקשרות האלהית, לאהבם ולהיות להם לאלהים. הוא יתברך סדרם במדבר כסדר הגלגלים, ארבעה דגלים כארבעת רבעי הגלגל, ושנים עשר שבטים כשנים עשר מזלות, ומחנה הלויים בתוך המחנות, כמו שכתוב בספר היצירה: "והיכל קדוש מכוון באמצע והוא נושא את כלם", וכל זה מורה על אהבת ה'. ועל כך משבח החסיד את ה', בברכת אהבת עולם, ויסמוך לזה את קבלת עול התורה בקריאת שמע.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
