מאמר שלישי, מא3

המשך מא. החבר: (קח למשל את מחלקת הקראים עם החכמים בדבר פרוש הפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת". לדעת הקראים מחרת השבת" הוא יום ראשון הסמוך לפסח, ולדעת החכמים הוא ממחרת יום טוב ראשון של פסח). אף אם נניח שפשט הכתוב מורה כדבריהם, בכל זאת אין בזה סתירה להלכה המקבלת בידי החכמים. נוכל לומר שאחד השופטים, הכהנים או המלכים הכשרים, בצרוף דעת הסנהדרין והחכמים, הבין את כוונת התורה בפסוק: "שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה" שנעשה הבדל של חמשים יום בין תחילת קציר שעורים לקציר חטים, ולפי זה, המלים שאמרה תורה ממחרת השבת", מתפרשים בדרך משל, כלומר, אם תחילת הקציר שהוא החרמש בקמה יהיה ביום ראשון, אז תספרו עד השבוע השביעי ביום ראשון. ממילא נלמד מזה שאם התחלת הקציר ביום שני, נספר עד יום שני, קביעת זמן התחלת הקציר תלויה בנו, ובכל זמן שנחליט שהוא היום שבו בשלה התבואה, והגיע עת הקציר, נתחיל ממנו לספר. וכיון שרוב הפעמים זמנו מתחיל מיום שני של פסח), קבעו יום זה ליום שני של פסח, נמצא לפי זה שאין סתירה בין דברי החכמים למה שכתוב בתורה. התחייבנו לקבל את דעת החכמים, כאלו כתוב מפורש כך בתורה, היות והוא מן המקום אשר יבחר ה', עם שאר תנאים הנזכרים, ויתכן שדבר זה נודע להם בנבואה מהבורא, ותשקוט רוחנו עם זה מבלבולם של המבלבלים.