מאמר שלישי, מט 4
המשך מט. החבר: כמו כן יקלו הקראים לנזיר לאכול צימוקים וענבים, יותר מלהשתכר משיכר דבש או שיכר תפוחים, וזו טעות, כי כל האיסור של הנזיר הוא רק ביוצא מהגפן בלבד, ולא את השכרות אסרה כאן התורה כפי שנראה לאדם ממבט ראשון. (אין טעמי המצוות בנויים על פי סברת בני אדם, אלא הם סוד אלוהי) והיודעים אותם הם האלהים ונביאיו, ושאר נבחרי האומה. אין הדבר מתקבל על הדעת שמקבלי התורה שבעל פה ושאר המפרשים יטעו במילת 'שיכר', שהיא מילה ידועה ומפורסמת (ולא יבינו שהוא כולל כל דבר המשכר), אלא בודאי קיבלו ש'יין ושיכר' האמור בכהנים כולל כל דבר המשכר, ואילו 'יין ושיכר' האמור בנזיר אינו כי אם עסיס היין.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
