מאמר שלישי, נא
נא. החבר: חס ושלום להעלות מחשבה כזו על הדעת, שיסכימו המוני חסידים וחכמים להתיר איסור מאיסורי תורה. אלא אדרבה, הן מזרזים על קיום המצוות, והם אמרו לנו 'עשו סייג לתורה', ואחד מן הסייגים שגדרו הוא האיסור להוציא מביתו של האדם, שהיא רשותו הפרטית, לחצר המשתייכת לרבים, וכן להיפך, למרות שדבר זה מותר מן התורה. אך כדי שתהיה לבני אדם הרגשת רווחה בהשתמשם שימוש חופשי בכלים וחפצים, וכדי שיהיה ניכר שאין גזירת חכמים כאיסור תורה, נתנו היתר לטלטול על ידי העירוב, ובזה יהיה ניכר ההבדל בין המותר לגמרי והאסור לגמרי, לבין דבר שהוא אסור משום סייג.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
