מאמר שני, כד

כד. החבר: ביישתני, מלך כוזר. והאמת היא, שעוון זה שלא עלינו לארץ, הוא אשר מנע את השלמת קיומה של ההבטחה האלוהית בדבר השבת השכינה בבית שני, כמו שהובטחנו 'רני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה", כי השפע האלוהי היה מוכן ומזומן לחול עלינו, כמו שחל בזמנים הראשונים של האומה, אילו רק היו כולם מוכנים לשוב לארץ בנפש חפצה. אך האמת היא שהשבים לארץ היו רק מקצת האומה, ונשארו רובם עם גדוליהם בבבל, רוצים בגלות ובעבודת מלכי האומות, ובלבד שלא יעזבו את מקומות מגוריהם, ולא יאבדו את מעמדם החמרי.