מאמר שני, כ 7

המשך כ. החבר: אדם הראשון, שהיה המסדר הראשון של תחילת הימים, לקח את ארץ ישראל כנקודת מוצא לתחילת היום. היות ושטחה של ארץ ישראל אינה נקודה אחת, ובירושלים עצמה ישנן נקודות רבות לענין זמן הזריחה והשקיעה, ולמשל, זמן הזריחה בהר ציון אינו זמן הזריחה בבית המקדש, ועגולי האופקים אינם שוים, למרות שהעין אינה מבחינה בהבדל פעוט זה, אבל בחשבון מתמטי מדויק ימצאו הבדלים דקים ביניהם, על כן לקח אדם הראשון את כל הרוחב הגיאוגרפי של ארץ ישראל, שהוא במרחק מעלות מסוים מסין, ועשהו כתחלת היום. אכן בלתי אפשרי להכחיש שהשבת בדמשק קודמת לשבת בירושלים, והשבת בירושלים קודמת לשבת במצרים, בכל זאת ברוחב זה נקבע כאילו התחלת היום בזמן אחד.