מאמר שני, סו
סו. החבר: ומה דעתך על חכמת שלמה, שידע את כל החכמות בכח אלהי, ובכח כשרונותיו ושכלו הרב, ומכל חלקי העולם, אף מהודו, היו באים ללמוד את חכמתו ולהפיצה בין האומות.
כל החכמות והמדעים הועתקו שרשיהם וכלליהם מאיתנו, מקודם אל הבבליים, ומהבבליים לפרס ומדי, ומהם ליוון ורומי. ברבות השנים ובריבוי ההעתקות – לא נזכר בחכמות אלו שהועתקו מעברית, ובטעות חשבו שהם ממן היווניים והרומיים.
ולא זאת בלבד שתורתינו כוללת עניני חכמה עמוקים, אלא אף הלשון שבה היא כתובה, והיא השפה העברית, חשובה יותר, הן מצד עצמה, והן מצד הענינים הנשגבים הכתובים בה.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
