מסכת אבות, פרק ב, משנה ו

משנה ו: אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן:

משנה ו: אַף הוּא (הלל הזקן) רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת של אדם הרוג שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם, והכיר בו שהיה רוצח, ועתה פגעו בו שודדים והרגוהו, אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ – מחמת שהרגת אדם אחר נגזר עליך שתהרג, וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן – ומכל מקום מי שהרגך ייהרג בעצמו, כיון שלא נצטווה לעשות כן (שאין עונש מיתה מסור אלא בידי סנהדרין, ולא ביד כל אדם), ולכן אותו אדם ייענש על הריגתך.