מסכת אבות, פרק ה, משנה ו

משנה ו: עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:

משנה ו: עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת של ששת ימי בראשית, בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן: א. פִּי הָאָרֶץ, לבלוע את קורח ועדתו. ב. וּפִי הַבְּאֵר של מרים, שהיתה מהלכת עם ישראל במדבר בכל מסעיהם. ג. וּפִי הָאָתוֹן, שדיברה עם בלעם. ד. וְהַקֶּשֶׁת, לאות ברית שלא יביא ה' מבול לעולם. ה. וְהַמָּן, שירד לישראל במדבר ארבעים שנה. ו. וְהַמַּטֶּה של משה רבינו, שעשה בו את האותות. ז. וְהַשָּׁמִיר, מין תולעת שכל דבר שהיא מהלכת עליו נבקע לשנים, והיו מחזיקים אותה באויר מעל אבני החושן בצורת האותיות, והיו מתבקעות מעט כצורת האותיות (כיון שנאמר שיהיו האבנים 'במילואותם', אם היו חותכים אותם בכלי אחר, היו חסרים). ח. וְהַכְּתָב שעל גבי לוחות הברית. ט. וְהַמִּכְתָּב – צורת הכתיבה על הלוחות, שהיו חקוקים מעבר לעבר, ואף על פי כן היה ניתן לקרוא את הכתוב עליהם מכל ארבעת הצדדים. י. וְהַלּוּחוֹת, שהיו עשויים מאבן טובה ושמה סנפרינון, ארכה ששה טפחים ורוחבה ששה טפחים ועוביה ששה טפחים, ומחולקת באמצע, והיתה נגללת כקלף. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שדברים נוספים נבראו בין השמשות, אַף הַמַּזִּיקִין – השדים, שהם רוח ללא גוף, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, שהוא מקום שאין אדם יכול לראותו, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שנאחז בסבך בשעת העקידה, והקריבו אברהם תחת יצחק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה – כל צבת ניטלת מהאש על ידי צבת אחרת, והצבת הראשונה נבראה בערב שבת בין השמשות (אך מי שאינו מונה זאת סובר שאף הצבת הראשונה נעשתה בידי אדם, שהניח חתיכת מתכת בתוך צורה של צבת, והותכה שם ונעשתה צבת).