מסכת אהלות, פרק א, משנה ג

משנה ג: כֵּיצַד אַרְבָּעָה. כֵּלִים נוֹגְעִין בְּמֵת, וְאָדָם בַּכֵּלִים, וְכֵלִים בָּאָדָם, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הָרְבִיעִי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, יֶשׁ לִי חֲמִישִׁי, הַשַּׁפּוּד הַתָּחוּב בָּאֹהֶל, הָאֹהֶל וְהַשַּׁפּוּד וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּשַּׁפּוּד וְכֵלִים בָּאָדָם, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הַחֲמִישִׁי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אָמְרוּ לוֹ, אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב:

משנה ג: ממשיכה המשנה ומבארת, כֵּיצַד הוא האופן שבו אַרְבָּעָה נטמאים מהמת, כֵּלִים נוֹגְעִין בְּמֵת, וכפי שהתבאר לעיל הכלי הנוגע במת נעשה כמותו אבי אבות הטומאה, וְאָדָם נוגע בַּכֵּלִים, הרי הוא נעשה אב הטומאה, וְכֵלִים שנגעו בָּאָדָם, נעשים גם הם אב הטומאה כמותו, שנאמר (במדבר לא כד) 'וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם', הרי שגם הבגדים שעליהם נטהרים רק לאחר שבעה ימים, אף שנגעו רק באדם שנגע במת, ומכאן יש ללמוד שבגדים הנוגעים באב הטומאה נעשים גם הם אב הטומאה, והוא הדין לשאר כלים, ולכן באופן זה שלשת אלו טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הָרְבִיעִי, שנגע באותם כלים שהם אב הטומאה, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, נעשה ראשון לטומאה, וטָמֵא טֻמְאַת עָרֶב.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, יֶשׁ לִי אופן שיש בו חֲמִישִׁי לטומאה, הַשַּׁפּוּד הַתָּחוּב בָּאֹהֶל שיש בו מת, שבאופן זה האהל נעשה אבי אבות הטומאה כמו המת עצמו, ואם כן יש כאן חמשה טמאים, א. הָאֹהֶל, שהוא אבי אבות הטומאה, ב. וְהַשַּׁפּוּד, שגם הוא אבי אבות הטומאה, ג. וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּשַּׁפּוּד, שנעשה אב הטומאה, ד. וְכֵלִים הנוגעים בָּאָדָם, שהתבאר לעיל שנעשים גם הם אב הטומאה, הרי כל אלו טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הַחֲמִישִׁי שנגע באותם כלים, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אָמְרוּ לוֹ חכמים, אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב – אין לך למנות את האהל כטומאה בפני עצמה, והטעם לכך, שהרי השפוד לא נטמא מחמת שנגע באהל, אלא כיון שהוא מחובר לאהל הרי הוא נחשב כאילו הוא עצמו חלק מאהל המת, וכאילו נגע השפוד בעצמו במת, והאהל והשפוד הם דבר אחד. נמצא שיש למנות את נגיעות הטומאה רק מהשפוד והלאה, והרי הם ארבעה, ולא חמשה.