מסכת אהלות, פרק ה, משנה ו

משנה ו: כֵּיצַד. הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבַּבַּיִת, וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלָיו, טָהוֹר. אִם הָיְתָה בְאֵר חֲלָקָה, אוֹ כַוֶּרֶת פְּחוּתָה, וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלֶיהָ, טָמֵא. אִם הָיָה נֶסֶר חָלָק, אוֹ סְרִידָה שֶׁאֵין לָהּ גַּפַּיִם, טָהוֹר, שֶׁאֵין הַכֵּלִים מַצִּילִים עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים עַד שֶׁיְּהֵא לָהֶן דְּפָנוֹת. וְכַמָּה תְהֵא הַדֹּפֶן, טֶפַח. הָיָה לָהּ חֲצִי טֶפַח מִכָּאן וַחֲצִי טֶפַח מִכָּאן, אֵינָהּ דֹּפֶן, עַד שֶׁיְּהֵא לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד:

משנה ו: מבארת המשנה, כֵּיצַד הוא ביאור כלל זה, שהכלים מצילים עם דפנות אהלים (מלבד האופן שהתבאר במשנה הקודמת, שהכלי חוצץ בין הבית לעליה יחד עם התקרה של הבית), הַבּוֹר החפור בקרקע, ויש לו מחיצה סביבו גבוהה טפח מפני הקרקע, וְהַדּוּת הבנוי על פני הארץ ומוקף מחיצות, שֶׁבַּבַּיִת, וּכְפִישָׁה – סל עץ גדול המשמש לכבישת זיתים המקבל ארבעים סאה ואינו מקבל טומאה נְתוּנָה עָלָיו, ויש מת בבית, ויש כלי בבור ובדות, הרי זה טָהוֹר, כיון שהכפישה המונחת על גבי הבור או הדות מצטרפת ל'דפנות אהלים', והיינו לגובה שיש סביב הבור או סביב הדות, ויחד עמם היא חוצצת בפני הטומאה שלא תכנס לבור או לדות, והרי זה דוגמא לכלי המציל עם דפנות אהלים. אבל אִם הָיְתָה בְאֵר חֲלָקָה חפורה בקרקע הבית, ואין לה דפנות מעל פני הקרקע אלא פתח הבור חלק ונמשך עם גובה הקרקע של הבית, אוֹ שהיתה כַוֶּרֶת פְּחוּתָה – ארון גדול המחזיק ארבעים סאה ודפנותיו שבורות מעט, וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלֶיהָ – על הבאר החלקה או על הכוורת הפחותה, ויש מת בבית, ויש כלי בתוך הבאר או הכוורת, הרי הכלי טָמֵא, ואף שיש כפישה העשויה לחצוץ בפני הטומאה, אינה חוצצת, כיון שאינה מצטרפת עם 'דפנות אהלים', שהרי לבאר החלקה אין דפנות כלל, ואילו הדפנות של הכוורת נפחתו ונשברו במקצת, ובאופן זה שאין צירוף של הכלי עם דפנות אהלים, אינו חוצץ בפני הטומאה.

אמנם, דין זה שיש צורך ב'דפנות אהלים' הוא רק כשבא לחצוץ בפני הטומאה על ידי 'כלי', שיש לו בית קיבול, אבל אִם הָיָה על גבי הבאר החלקה או הכוורת הפחותה נֶסֶר חָלָק – לוח עץ חלק, שאין לו שוליים, אוֹ שהיתה על גביהם סְרִידָה שֶׁאֵין לָהּ גַּפַּיִם – עריבה שאין לה מחיצות, ונמצא שאין לה בית קיבול כלל, הרי הם חוצצים בפני הטומאה, וכלי שנמצא בתוך הבאר או הכוורת טָהוֹר, ומסיימת המשנה ואומרת את הכלל בשני הדינים הללו, שֶׁאֵין הַכֵּלִים מַצִּילִים יחד עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים, עַד שֶׁיְּהֵא לָהֶן – לכלים החוצצים עצמם, או למקומות שבהם נמצאים הכלים הטהורים, דְּפָנוֹת, וכגון ברישא שהיו דפנות מסביב לבור או לדות, והכפישה המונחת על גבי הבור והדות מצטרפת לדפנות אהלים אלו וחוצצת בפני הטומאה. אמנם דין זה הוא רק ב'כלים', ולכן באופן השני, שהניח על גבי הבאר והכוורת לוחות עץ שאינם 'כלים', הרי הם חוצצים בפני הטומאה אף ללא 'דפנות אהלים'.

מבררת המשנה, ובאופן שחוצץ בפני הטומאה ב'כלי', שיש צורך שיצטרף ל'דפנות אהלים', וְכַמָּה תְהֵא הַדֹּפֶן גבוהה כדי שתצטרף לכלי החוצץ בפני הטומאה, טֶפַח. ואמנם טפח זה יכול להיות בכלי החוצץ עצמו, כגון בכפישה, או במקום שרוצים להגן עליו בחציצה זו, כגון הבור והדות, אך אם הָיָה לָהּ חֲצִי טֶפַח מִכָּאן וַחֲצִי טֶפַח מִכָּאן, כגון חצי טפח בכפישה וחצי טפח בבניה סביב הבור, אינם מצטרפים, ואֵינָהּ דֹּפֶן לענין דין זה של 'דפנות אהלים' האמור כאן, עַד שֶׁיְּהֵא לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד.