מסכת אהלות, פרק ח, משנה א

פרק ח, משנה א: יֵשׁ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצְצִין, מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְלֹא חוֹצְצִין, חוֹצְצִין וְלֹא מְבִיאִין, לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין, הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁיֶּשׁ לָהֶן שׁוּלַיִם וְהֵן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ. וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וְעֵדֶר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה, וּמְכוֹנוֹת חַיָּה וָעוֹף, וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן, וְהָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְבֵנָה בַּשִּׁבֳּלִים, הָאֵירוּס וְהַקִּסּוֹם, וְיַרְקוֹת חֲמוֹר, וּדְלַעַת יְוָנִית, וְאֳכָלִים טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לֹא הָיָה מוֹדֶה בְּאֳכָלִים טְהוֹרִין, חוּץ מִן הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה:

פרק ח

משנה א: משנתנו מביאה את גדריהם של אהלים שונים, וכן דברים הדומים לאהל, לענין הבאת טומאה או חציצה בפני הטומאה. יֵשׁ אהלים המְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה, שאם יש תחתם מת וכלים, הרי הכלים נטמאים, וְחוֹצְצִין בפני הטומאה, שאם יש תחת האהל או מעל האהל טומאה וכלים בתוך האהל, הרי הוא חוצץ בפני הטומאה. יש אהלים שרק מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה, וְלֹא חוֹצְצִין בפני הטומאה. יש אהלים החוֹצְצִין בפני הטומאה, וְלֹא מְבִיאִין את הטומאה. ויש אהלים שלֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין.

מבארת המשנה את האופן הראשון, אֵלּוּ מְבִיאִין את הטומאה וְחוֹצְצִין בפני הטומאה, הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל, שהם מיני ארונות שונים העשויים מעץ, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ – כלי גדול העשוי מקש, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים – כלי גדול העשוי מקנים, וּבוֹר של עץ מלא מים מתוקים שדרך לעשותו בסְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שהיא מפליגה למקומות רחוקים מאד, ועושים בה בור גדול של מים מתוקים לשתיה, שֶׁיֶּשׁ לָהֶן (-לכלים אלו) שׁוּלַיִם – תחתית שהכלי יושב עליה ללא סמיכה בדבר אחר, וְהֵן מַחֲזִיקִים לפחות אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ.

מוסיפה המשנה למנות דברים נוספים שהם מביאים את הטומאה וחוצצים בפני הטומאה, בתנאי שיהיו נטויים כאהל: וִירִיעָה של עור, שדרך לפורשה כאהל, וּסְקוֹרְטְיָא – סינר שלובש המעבד את העורות בעת מלאכתו, וּקְטָבֹלְיָא – עור שפורשים על המטה או על השלחן, וְסָדִין, וּמַפָּץ – מצע העשוי מגמי, וּמַחֲצֶלֶת – מצע העשוי מקנים, כל הדברים הללו בזמן שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים – נטויים בצורת אהל.

מוסיפה המשנה להביא דברים נוספים הנחשבים כאהל להביא את הטומאה ולחצוץ בפני הטומאה: וְעֵדֶר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּבהמה טְהוֹרָה, בזמן שכל הבהמות עומדות ואינן מהלכות, ועומדים בצפיפות באופן שראש בהמה אחת בין רגלי חברתה, עד שאין אויר טפח ביניהן, וּמְכוֹנוֹת – קינים של חַיָּה וָעוֹף, וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן במקום מסוים והאהיל שם בגופו, וְהָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְבֵנָה בַּשִּׁבֳּלִים – החוקק באדמת השדה שיעור של לבינה, והשיבולים שסביבו מאהילים על אותו מקום החקוק באדמה, הָאֵירוּס, וְהַקִּסּוֹם, וְיַרְקוֹת חֲמוֹר, וּדְלַעַת יְוָנִית, שכל אלו הם מיני ירקות שיש להם עלים רחבים מאד, וְאֳכָלִים טְהוֹרִים – מאכלים שלא הוכשרו עדיין לקבל טומאה (והיינו שלא באו עליהם מים לאחר שנתלשו), כל אלו נחשבים כאהל בין להביא את הטומאה ובין לחצוץ בפני הטומאה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לֹא הָיָה מוֹדֶה בְּאֳכָלִים טְהוֹרִין, כיון שהוא סובר שדבר שאין דרך בני אדם להשתמש בו כאהל אין לו דיני אהל לגבי טומאה וטהרה, חוּץ מִן הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, שרגילים להשתמש בו כאהל.