מסכת אהלות, פרק טו, משנה ה

משנה ה: חֲצָצוֹ מֵאַרְצוֹ, טֻמְאָה בַחֲצָץ, כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים. טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, טְהוֹרִים. וְאִם לָאו, טְמֵאִין, שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם:

משנה ה: לאחר שהתבאר במשנה הקודמת הדין באופן שחצץ את ביתו בנסרים או יריעות בסמוך לכתלים או לתקרה, מביאה משנתנו אופן נוסף. אם חֲצָצוֹ מֵאַרְצוֹ – הניח מחיצה של נסרים או יריעות סמוך לקרקעית הבית, אם היתה טֻמְאָה בַחֲצָץ, אפילו אם היה שם אויר בשיעור טפח על טפח בגובה טפח, מכל מקום כיון שאין לאותו אויר שתחת החצץ שום פתח שתצא דרכו הטומאה, הרי בהכרח בוקעת הטומאה ויוצאת אל הבית, ולכן הכֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים. אך אם היתה טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, הרי מקום זה נחשב כאהל בפני עצמו החוצץ בפני הטומאה, ולכן אותם כלים טְהוֹרִים. וְאִם לָאו, שאין בחצץ אויר טפח על טפח בגובה טפח, הרי הכלים טְמֵאִין, לפי שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל בַּיִת (-קרקעית הבית) כשאין בה אהל טפח על טפח בגובה טפח דינה כָּמוֹהוּ – כבית עצמו, אפילו עַד הַתְּהוֹם.