מסכת אהלות, פרק טו, משנה ח

משנה ח: חֲצַר הַקֶּבֶר, הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ טָהוֹר, עַד שֶׁיְהֵא בָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַרְבָּעָה טְפָחִים. קוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר, בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא כְנֶגֶד הַפֶּתַח. עָשָׂה רֹאשָׁהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבִזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָגֹד, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֻּלָּהּ חִבּוּר:

משנה ח: חֲצַר הַקֶּבֶר – חצר שיש סביבה ארבע מערות של קבורה, הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ טָהוֹר עַד (-כל זמן) שֶׁיְהֵא בָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת על ארבע אמות, אך אם היה בחצר זו פחות מארבע אמות על ארבע אמות, העומד בה נטמא (כיון שכאשר הוא מטפס ויוצא מאותה חצר בודאי יכניס ידו לאחר מהקברים שסביבו), כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, כל זמן שיש בה אַרְבָּעָה טְפָחִים העומד בתוכה טהור (כיון שיכול הוא לטפס ולצאת גם מבלי להכניס ידו לקבר, אך אם החצר קטנה מארבעה טפחים על ארבעה טפחים בודאי יכניס ידו לקבר כשיטפס ויצא, והרי הוא טמא).

קוֹרָה של עץ, הרחבה בתחתיתה וצרה מלמעלה, שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל (-כיסוי) לְפתח הקֶבֶר, בֵּין שהיתה הקורה עוֹמֶדֶת לצד פתח הקבר (באופן שצידה הארוך של הקורה סותם את פתח הקבר), ובֵין שהיתה מֻטָּה עַל צִדָּהּ בפתח הקבר, והיה חלקה הרחב על גבי פתח הקבר, ורוחבו יותר מפתח הקבר, אֵין טָמֵא אֶלָּא חלק הקורה שכְנֶגֶד הַפֶּתַח של הקבר, אך המקום הרחב יותר שבקורה, שאינו כנגד פתח הקבר, טהור. אך אם עָשָׂה את רֹאשָׁהּ של הקורה גּוֹלֵל לְקֶבֶר, כלומר הפך את הקורה והעמיד את חלקה הצר כנגד פתח הקבר, ונמצא שעובי הקורה מכוון כנגד פתח הקבר, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד גובה של אַרְבָּעָה טְפָחִים בקורה, ומשם ולמעלה טהור, וְדין זה הוא בִזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָגֹד – לחתוך את שארית הקורה, ולכן מה שלמעלה מארבעה טפחים טהור מחמת שהוא עומד להיחתך, אך מה שבתוך ארבעה טפחים טמא אפילו אם כוונת האדם לחותכו לאחר זמן. אך אם אין דעתו לחתוך את הקורה, אלא להשאיר את כולה כמו שהיא, כולה טמאה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אפילו אם דעתו לחתוך את שארית הקורה, מכל מקום כל זמן שלא חתכה, כֻּלָּהּ חִבּוּר, והנוגע בה, אפילו בחלקה המרוחק מהקבר יותר מארבעה טפחים, טמא.