מסכת אהלות, פרק ט, משנה ד

משנה ד: הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

משנה ד: באופן זה שהיתה הכוורת פחותה או אפוצה, שאין לה תורת 'כלי' וחוצצת בפני הטומאה, והָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אם היתה טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אוֹ בַבַּיִת, כל מה שתַּחְתֶּיהָ וְכל מה שבתוך הַבַּיִת טָמֵא, כיון שאויר הבית והאויר שתחת הכוורת מעורבים זה בזה, והטומאה עוברת מהבית אל תחת הכוורת או מתחת הכוורת אל הבית, ואילו תּוֹכָהּ – מה שבתוך הכוורת, וְגַבָּהּ – מה שעל גב הכוורת, טָהוֹר, כיון שהיא חוצצת בפני הטומאה, בין לגבי מה שבתוכה ובין לגבי מה שעל גבה. היתה טומאה בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא מה שבתוֹכָהּ, אך מה שתחתיה או על גבה אינו נטמא, כיון שהיא חוצצת בפני הטומאה, וכן מה שבבית אינו נטמא, כיון שפיה פתוח לבחוץ. היתה טומאה עַל גַּבָּהּ, כל מה שכְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא, אך מה שבתוך הכוורת, תחתיה, או מה שבבית, טהור.