מסכת אהלות, פרק ט, משנה טז

משנה טז: חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ בָאֲוִיר וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְתוֹכָהּ כְּנֶגֶד קוּרְקוּרָתָהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְמֵאָה. תַּחַת דָּפְנָהּ מִבַּחוּץ, טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. בְּתוֹכָהּ וְתַחַת דָּפְנָהּ, אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא, וּכְנֶגֶד פִּיהָ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּטְהוֹרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְפוּיָה עַל פִּיהָ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:

משנה טז: חָבִית, שהיא צרה למעלה במקום כיסויה, וצרה למטה בקרקעיתה, ומתרחבת רק בדפנותיה כלפי חוץ, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ – על תחתיתה, כדרכה, בָאֲוִיר העולם, תחת כפת השמים, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, והרי זו טומאה רצוצה, שאין שם אויר בגובה טפח, אוֹ שהיה אותו כזית מהמת נתון בְתוֹכָהּ כְּנֶגֶד קוּרְקוּרָתָהּ – על קרקעיתה, כלומר בתחתית החבית, בחלק הצר שבה (ולא באויר הדפנות, במקום שהחבית מתרחבת), טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, ולכן כל הכלים שכנגד המת נטמאים, בין שהם מעל החבית ובין שהם תחת החבית, שהרי אותם שמלמעלה מאהילים על הטומאה, ואותם שלמטה הטומאה מאהילה עליהם, וְהֶחָבִית טְמֵאָה – ואף הכלים שבתוך החבית, אם הם מעל הטומאה ממש, הרי הם נטמאים (אך החבית עצמה אינה נטמאת, שהרי מדובר כאן בחבית שאינה מקבלת טומאה, וכפי שיתבאר בהמשך המשנה).

היתה הטומאה מונחת תַּחַת דָּפְנָהּ – תחת החלק הבולט של דפנות החבית, מִבַּחוּץ, על גבי הקרקע שתחת בליטת החבית, טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה לטמא כל מה שנמצא מעל החבית כנגד הטומאה ממש, ובּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת לטמא כל מה שתחתיה, וְהֶחָבִית טְהוֹרָה – אך הכלים שבתוך החבית, הגם שהם מונחים בתוך אותה בליטה של הדופן ומכוונים כנגד הטומאה, מכל מקום הם טהורים, כיון שאין האויר שבתוך החבית מעורב עם האויר שמחוץ לחבית, וכיון שהחבית עצמה אינה מקבלת טומאה הרי היא מצילה את כל הכלים שבתוכה שלא יטמאו. ואם היתה הטומאה בְּתוֹכָהּ, וְתַחַת דָּפְנָהּ – בתוך חלל הדופן המתרחבת של החבית, אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח – אם בחלל הדפנות לבדם (שלא כנגד המכסה והקרקעית של החבית) יש אויר בשיעור של טפח על טפח בגובה טפח (ואף אם אין האויר בצורה זו ממש, אלא כגון שני טפחים על חצי טפח וכדומה, שניתן 'לרבע' מהאויר כולו שיעור של טפח על טפח בגובה טפח), הַכֹּל טָמֵא – כל מה שבתוך הדופן, וכן כל מה שמעל הדופן או תחתיה, אף שלא כנגד הטומאה ממש, הכל נטמא, כיון שהטומאה מתפשטת בכל אותו אויר של טפח על טפח, והרי זה כאהל המת, ואהל זה מטמא את מה שבתוכו, את מה שמתחתיו שהרי אהל הטומאה מאהיל עליו, ואת מה שמעליו כיון שהוא מאהיל על אהל הטומאה. וּכְנֶגֶד פִּיהָ – אך מה שנמצא בקרקעית החבית כנגד פתח החבית מלמעלה, טָהוֹר, כיון שהחבית פתוחה לאויר השמים, והכלים שכנגד הפתח אינם נחשבים כנמצאים באהל המת אלא באויר, ורק מה שבתוך חלל הדופן נחשב כנמצא באהל המת. וְאִם לָאו – אם אין באויר דופן החבית שיעור טפח על טפח בגובה טפח, הרי זו 'טומאה רצוצה', ובאופן זה הטֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה לטמא את מה שנמצא כנגדה ממש מלמעלה ומאהיל עליה, ובּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת לטמא מה שנמצא תחתיה ממש והיא מאהילה עליו.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – כל הדינים שנשנו עד כאן עוסקים בְּחבית טְהוֹרָה – שאינה ראויה לקבל טומאה, אֲבָל אִם הָיְתָה החבית עצמה טְמֵאָה – ראויה לקבל טומאה, אוֹ אף אם אינה ראויה לקבל טומאה אך היתה החבית גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אוֹ שהיתה החבית מְכֻסָּה במכסה, אוֹ שהיתה כְפוּיָה (-הפוכה) עַל פִּיהָ ונמצא שתחתית החבית נמצאת למעלה ומאהילה על מה שבתוכה, בין אם היתה טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, או שהיתה הטומאה בְּתוֹכָהּ, בדפנות או בקרקעיתה, אוֹ שהיתה טומאה עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא, והטעם לכך, כיון שבאופן שהחבית עצמה ראויה לקבל טומאה ויש טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, הרי החבית עצמה נטמאת, ומתוך כך נטמא כל מה שבתוכה אפילו שלא כנגד המת עצמו, ואף שאין אויר כלי חרס מטמא כלים, כיון שכאן הטומאה מחוברת ונוגעת בחבית, הרי באותו זמן שהחבית עצמה נטמאת גם הכלים שבתוכה נטמאים, ואילו הכלים שתחתיה ועל גבה נטמאים רק אם הם מכוונים כנגד הטומאה ממש, אך אין כל האויר שמעל החבית נטמא, מאחר ואין החבית מכוסה ואין כאן 'אהל המת' (ובאופן שהטומאה תחת החבית נטמאת החבית, אף שאין כלי חרס נטמא מגבו, כיון שהטומאה בוקעת ועולה למעלה לאויר שמעל החבית, שהרי 'כלי' אינו חוצץ בפני הטומאה, ולאחר שנטמא האויר שמעל החבית הרי נטמא גם האויר שבתוך החבית המעורב עמו, שהרי אין החבית מכוסה בצמיד פתיל, ומתוך כך נטמאת החבית עצמה וכל מה שבתוכה). ובאופן שהחבית עצמה אינה ראויה לקבל טומאה, אך היתה גבוהה מהארץ טפח, וגובה טפח זה נעשה בעצמו 'אהל המת', או שהיתה מכוסה או הפוכה, ונמצא שהאויר שבתוכה, שהוא סגור מלמעלה, נעשה כולו כאהל המת, וכל מה שבתוכה, מעליה או מתחתיה, אפילו שלא כנגד הטומאה, טמא.