מסכת אהלות, פרק יא, משנה ו
משנה ו: הַטֻּמְאָה בַבַּיִת וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו טְהוֹרִין, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין:
משנה ו: משנתנו ממשיכה בהבאת אופן התלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל: היתה הַטֻּמְאָה בַבַּיִת, ואדם חי שוכב על מפתן הבית, חלקו בתוך הבית וחלקו מחוץ לבית, וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו טְהוֹרִין – עברו אנשים טהורים ברחוב והאהילו על חלק גופו של אותו אדם שמחוץ לבית, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין אותם, וכפי שהתבאר שלדבריהם אין האדם נחשב כחלול, וכיון שאין תחתיו חלל טפח אינו מביא את הטומאה מתוך הבית החוצה, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין, כיון שהאדם נחשב כמי שיש בו חלל טפח תחת חלקו העליון של גופו, וכיון שאויר זה מעורב עם האויר שבתוך הבית עוברת הטומאה מהבית החוצה תחת גופו של אותו אדם, ונחשב אף הוא כחלק מאהל המת, והמאהיל על חלק גופו שמחוץ לבית נטמא כדין המאהיל על אהל המת.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
