מסכת אהלות, פרק יא, משנה ח

משנה ח: הֶחָדוּת שֶׁבַּבַּיִת וּמְנוֹרָה בְתוֹכוֹ, וְהַפֶּרַח שֶׁלָּהּ יוֹצֵא וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלָיו, שֶׁאִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה וּכְפִישָׁה עוֹמֶדֶת עַל פִּי הֶחָדוּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶחָדוּת טָהוֹר, וּמְנוֹרָה טְמֵאָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף הַמְּנוֹרָה טְהוֹרָה. וּמוֹדִים, שֶׁאִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה וּכְפִישָׁה נוֹפֶלֶת, הַכֹּל טָמֵא:

משנה ח: הֶחָדוּת שֶׁבַּבַּיִת – 'דות', שהוא מין מבנה הדומה לבור, אך בנוי מעל פני הקרקע, הנמצא בתוך הבית, והיה באותו בית מת, וּמְנוֹרָה מונחת בְתוֹכוֹ – בתוך הדות, וְהַפֶּרַח שֶׁלָּהּ יוֹצֵא – כמין קישוט ממתכת העשוי בראש המנורה בולט מגובה שפת הדות, ומתפשט לעובי שפת הדות, וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלָיו – ועל גבי הדות והמנורה שבתוכו מונח סל עץ גדול המחזיק ארבעים סאה, שאינו מקבל טומאה, ואותו פרח של מנורה המתפשט לשפת הדות חוצץ בין הסל לבין הדות, באופן שֶׁאִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה וּכְפִישָׁה נשארת עוֹמֶדֶת עַל פִּי הֶחָדוּת, כלומר, הכפישה עומדת על פי הדות מכח עצמה, ואינה נשענת על המנורה כדי שלא תפול (כיון שהכפישה נחשבת כאהל המציל מהטומאה, ואהל העומד על ידי כלי אינו נחשב אהל), בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶחָדוּת עצמו ומה שבתוכו, טָהוֹר, כיון שהכפישה העומדת עליו נחשבת כאהל בפני עצמו, כיון שדפנות הדות נחשבות כמצטרפות לכפישה (וכמו שהתבאר לעיל (פ"ה מ"ו) לגבי אופן זה ממש, שהכפישה המונחת על גבי הדות מצטרפת ל'דפנות אהלים', והיינו לגובה שיש סביב הדות, ויחד עמם היא חוצצת בפני הטומאה שלא תכנס לדות), וּמְנוֹרָה שבתוך הדות טְמֵאָה, כיון שהפרח של המנורה אינו מכוסה לגמרי בכפישה אלא מתפשט לצד על גבי עובי שפת הדות ורואה את אויר הבית, וחוצץ בין שפתי הכפישה לבין שפתי הדות, ומחמת כן המנורה כולה נטמאת. ובֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף הַמְּנוֹרָה טְהוֹרָה, כיון שאין הפרח בולט ממש לתוך חלל אויר הבית, אלא רק מתפשט על עובי שפת הדות, והרי זה נחשב כאילו גם הפרח נמצא בתוך הדות, והכפישה המונחת על הדות מצילה אותו מלקבל טומאה. וּמוֹדִים בית הלל לבית שמאי, שבאופן כזה שֶׁאִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה וּכְפִישָׁה נוֹפֶלֶת, והיינו שהכפישה אינה עומדת בפני עצמה אלא רק מחמת שהיא נשענת על המנורה, הַכֹּל טָמֵא, והיינו כיון שאין הכפישה יכולה להחשב כאהל המציל מהטומאה אלא אם כן היא עומדת מכח עצמה, ולא באופן שהיא נשענת על כלי.