מסכת אהלות, פרק י, משנה ו

משנה ו: אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת וּקְדֵרָה נְתוּנָה תַחְתֶּיהָ, שֶׁאִם תַּעֲלֶה, אֵין שִׂפְתוֹתֶיהָ נוֹגְעוֹת בָּאֲרֻבָּה, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת, טָמֵא. תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ, טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:

משנה ו: אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת, פתוחה בתקרת הבית לאויר השמים, וּקְדֵרָה של חרס נְתוּנָה תַחְתֶּיהָ – בקרקעית הבית כנגד הארובה הפתוחה, אך היה היקף הקדירה קטן מהיקף הארובה, באופן שֶׁאִם תַּעֲלֶה הקדירה עד למעלה אֵין שִׂפְתוֹתֶיהָ נוֹגְעוֹת בָּאֲרֻבָּה, אלא יכולה הקדירה לצאת מפתח הארובה בלא לגעת במסגרת הארובה, והיתה טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ – תחת אותה קדירה, או שהיתה טומאה בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, אין הבית ומה שבתוכו נטמא, כיון שיש כמו 'מסגרת' של אויר החוצצת בין הטומאה והקדירה לבין התקרה של הבית, ואי אפשר להחשיב את הקדירה כאילו היא סותמת את כל הארובה, שהרי היא קטנה ממנה, ולכן אין זה נחשב שהטומאה תחת תקרת הבית, אלא היא רק באויר שתחת הארובה, וכיון שבשלשת האופנים הללו אין הטומאה בתוך 'אהל' (שהרי כשהיא בקדירה או על גבה היא תחת אויר השמים, וכשהיא תחת הקדירה הרי היא 'רצוצה' במקום שאין בו גובה טפח), ולכן הטֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה רק כנגדה ממש עד לשמים, ובּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת כנגדה ממש, ולכן מה שמעל הקדירה או תחתיה ומכוון בדיוק כנגד הטומאה, נטמא. ומה שנמצא בתוך הקדירה נטמא אף שאינו מכוון כנגד הטומאה ממש, כיון שהטומאה נוגעת ו'מחוברת' לקדירה עצמה, ובאופן זה נטמא כל מה שבתוכה.

אבל אם הָיְתָה הקדירה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, והרי האויר שתחת הקדירה נחשב כ'אהל' בפני עצמו, אם היתה טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ – תחת הקדירה, אוֹ שהיתה הטומאה בַבַּיִת, האויר של הבית נחשב כמעורב עם אויר ה'אהל' שתחת הקדירה (ואף שהתבאר שהקדירה קטנה מהארובה ויש 'מסגרת' של אויר המקיפה את הקדירה ומפרידה בין הבית לבין הקדירה ומה שתחתיה, מדובר כאן באופן שאויר מועט זה יכול לקבל 'מעזיבה רכה', כלומר, ניתן לסתום את אותו אויר מועט בטיט רך שישלים ויחבר את הקדירה לארובה, והתבאר לעיל (פ"ח מ"ב) שבאופן זה נחשב האהל כסתום (רא"ש)), ולכן כל מה שנמצא תַּחְתֶּיהָ – תחת הקדירה, וְהַבַּיִת ומה שבתוכו, הכל טָמֵא, וכמו כל אהל סתום שיש טומאה בתוכו. אבל תּוֹכָהּ של הקדירה, וְגַבָּהּ – צידה החיצוני של הקדירה, טָהוֹר, כיון שאנו מחשיבים את הקדירה כאילו היא תחובה למעלה בתוך פתח הארובה, והתבאר לעיל (פ"ה מ"ה) שכלי חרס מצילים מהטומאה 'עם דפנות אהלים', כלומר, כאשר יש דפנות המצטרפות אליהם להחשב כאהל, וכגון כאן שהתקרה שסביב הארובה מצטרפת לקדירה להחשיב את תוך הקדירה כמקום בפני עצמו שאינו חלק מחלל הבית, ולכן הקדירה חוצצת בפני הטומאה שלא תטמא את מה שבתוכה, וכן גבה של הקדירה אינו נטמא, כדין כלי חרס שאינו נטמא מגבו.

ובאופן זה שהקדירה גובהה מן הארץ טפח, אם היתה הטומאה בְּתוֹכָהּ – בתוך הקדירה, אוֹ עַל גַּבָּהּ – תלויה מעליה, הַכֹּל טָמֵא, כיון שכאשר הכלי עצמו טמא אינו מציל מהטומאה (וכמבואר לעיל (פ"ה מ"ה) שרק כלי טהור מציל עם דפנות אהלים), ומחמת כן בוקעת הטומאה אל האויר שתחת הקדירה, וכיון שיש באותו אויר טפח על טפח הנחשב כאהל המת הרי הטומאה עולה גם למעלה ומטמאה את כל מה שמעליה, וכיון שאויר החלל שתחת הקדירה מעורב עם אויר הבית כפי שהתבאר לעיל, נטמא גם כל מה שבתוך הבית.