יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק א, שיעור 11

ממשיכה הגמרא ומקשה, כיצד יכול בעל הגינה להמעיט את אורו של בעל הטרקלין, וְלֵימָא לֵיהּ – והרי יכול בעל הטרקלין לטעון כנגדו, עַד הָאִידָּנָא הֲוָה לִי אַסְפְּלִידָא – עד עתה היה לי אכן טרקלין, כפי שהסכמנו בעת החלוקה, ותמורת זאת הוספתי לך דמים, אך הַשְׁתָּא – כעת, שאתה בונה כותל בגינה ומחשיך את חלקי, אִית לִי אִינְדַּרְנָא – יש לי בית אפל, ששוויו פחות, ועל דעת כן לא התרציתי. אָמַר רַב שִׁימִי בַּר רַב אַשִּׁי, שְׁמָּא בְּעָלְמָא פָּלֵיג לֵיהּ, כלומר, היתה החלוקה על דעת כן שיהיה לו חלק ששמו 'אספילדא', ושם זה נשאר קיים גם לאחר שהחשיך את חלקו, וכיון שכך אינו יכול לערער על החלוקה ולבטלה, והביא רב שימי ראיה לדבריו, מִי לֹא תַּנְיָא – וכי לא שנינו כך בברייתא, בנידון דומה, הָאוֹמֵר לחבירו קרקע של בֵּית כּוֹר אֲנִי מוֹכֵר לך, ומשמעות לשונו היא שזו קרקע שניתן לזרוע בה כור תבואה, אַף עַל פִּי שֶׁלפי האמת אֵין לוֹ באותה קרקע אֶלָּא מקום זריעת לֶתֶךְ אֶחָד, והיינו חצי כור, מכל מקום הִגִּיעוֹ – חל המקח, ואין הקונה יכול לבטלו, והטעם לכך, לפי שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָּא – מכר לו קרקע המכונה 'בית כור', הגם שלפי האמת אין בה מקום לזריעת כור, וְהוּא – ובתנאי דְּקָרוּ – שאכן קרקע זו מכונה 'בֵּית כּוֹר' בפי האנשים, ומחמת כן יכול הוא לטעון שזו היתה כוונתו.

תמהה הגמרא על דימוי זה, הָכֵי הַשְׁתָּא – וכי כך הדבר, שניתן לדמות את המעשה הזה לאותה ברייתא, והרי יש חילוק ביניהם, דהָתָם – שם, במוכר לחבירו 'בית כור', אכן שְׁמָּא בְּעָלְמָא מִזַּבְּנָא לֵיהּ – אין כוונתו למכור לו אלא מקום ששמו 'בית כור', אבל הָכָא – כאן, באותם אחים שחלקו בירושת אביהם, מָצִי אָמַר לֵיהּ – יכול אותו אח לטעון, דָיֵירְנָא בֵּיהּ כִּי דְּדַיְירֵי בֵּיהּ אֲבָהָתָא – רצוני לדור בבית כפי שדרו בו אבותינו, באופן שהיה הטרקלין מואר, ומדוע יכול האח שקיבל את הגינה להחשיך את טרקלינו.

מתרצת הגמרא, אָמַר לֵיהּ מַר קְשִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אַשִּׁי, רב חמא שפסק הלכה זו [שיכול בעל הגינה לבנות כותל סמוך לטרקלין של אחיו] הוא מבני ישיבת נהרדעא, ונְהַרְדָּעֵי לְטַעְמַיְיהוּ – בני ישיבת נהרדעא אמרו כן לשיטתם, דְּאָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל [ואף שמואל הוא מישיבת נהרדעא], הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ בירושת אביהם, אינם יכולים לטעון שום טענה זה על זה, ולכן אֵין לָהֶם דֶּרֶךְ זֶה עַל זֶה – אם חלקו בשדה אחת, ונטל זה חלק צפוני וזה חלק דרומי, אף שאביהם היה מהלך בדרך המובילה בתוך השדה מהצפון לדרום, אין לבעל החלק הדרומי זכות לעבור באותה דרך הנמצאת עתה בחלקו של אחיו, וְלֹא חַלּוֹנוֹת זֶה עַל זֶה – אין אחד מהם יכול לעכב על חבירו מלבנות בסמוך לחלונותיו, אף שבבניה זו הוא מונע מהאור להכנס לביתו, וְלֹא סֻלָּמוֹת זֶה עַל זֶה – אם חלקו בבית, זה דר בקומה התחתונה ואחיו נטל את העליה, אין לבעל העליה זכות לקבוע סולם בחצר אחיו, לעלות אל עלייתו, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם זֶה עַל זֶה – ואין אחד מהם יכול להוליך אמת מים דרך שדה חבירו, כדי להשקות את שדהו, וְהִזָהֲרוּ בָּהֶן, שֶׁהֲלָכוֹת קְבוּעוֹת הֵן, שאין להשיב עליהם, כהלכה למשה מסיני, וזהו טעמו של רב חמא, כיון שהוא סובר בנידון זה כשמואל. ומביאה הגמרא את דעת החולק, וְרַב אָמַר, יֵשׁ לָהֶן – אחים החולקים בירושת אביהם, יש להם זה על זה דרך וחלונות וכו', ולשיטתו אכן יכול בעל הטרקלין למנוע מאחיו מלבנות את כותלו בגינתו סמוך לחלונותיו.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)