מסכת בבא בתרא, פרק ד, משנה ו

משנה ו: הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ, לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים וְאֶת הַסַּפְסָלִים וְאֶת הַוִּילָאוֹת. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמְּגֻרוֹת שֶׁל מַיִם וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים:

הַמּוֹכֵר אֶת בית הַמֶּרְחָץ, לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים – לוחות עץ שמניחים עליהם את הבגדים, וְלא אֶת הַסַּפְסָלִים שהמתרחצים יושבים עליהם, וְלא אֶת הַוִּילָאוֹת – וילונות שכנגד הפתח. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ המוכר ללוקח, שמוכר לו הוּא – את בית המרחץ, וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – גם אם אמר לו שמוכר לו אותו וכל מה שבתוכו, לֹא מָכַר אֶת הַמְּגֻרוֹת שֶׁל מַיִם – הבריכות שמהם ממלאים מים למרחץ, וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים המיועדים להסקה, שבהם מחממים את המרחץ.