יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ח, משנה ה

משנה ה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטוֹל פִּי שְׁנַיִם, אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה, דְּבָרָיו קַיָּמִין. הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בַּת, בִּתִּי תִירֵשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַתּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אִם אוֹמֵר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין. הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, זָכוּר לְטוֹב:

משנתנו מבררת את הדין באופן שהמוריש גילה דעתו ורצונו לשנות את סדר הירושה מכפי שציותה התורה:

אדם הָאוֹמֵר על אחד בניו, אִישׁ פְּלוֹנִי הוא בְנִי בְּכוֹר, ואף על פי כן לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם, אלא יטול ככל אחיו, או שאמר אִישׁ פְּלוֹנִי הוא בְנִי ומכל מקום לֹא יִירַשׁ כלל עִם אֶחָיו, לֹא אָמַר כְּלוּם, כיון שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, ואין אדם יכול להתנות על דין הכתוב בתורה שלא יתקיים.

אמנם אדם הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו, ונותן להם את הנכסים בתורת מתנה, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד, וְכן אם הִשְׁוָה לָהֶן [-לשאר הבנים] אֶת הַבְּכוֹר, דְּבָרָיו קַיָּמִין, ואין זה מַתְּנֶה על מה שכתוב בתורה, כיון שיש כח לאדם לתת את נכסיו במתנה למי שירצה. וְאִם אָמַר שתהא חלוקה זו מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, והיינו כשאמר זאת בלשון ירושה, שבן זה יירש כך וכך וכו', לֹא אָמַר כְּלוּם, ומהטעם שהתבאר, שאינו יכול לשנות את דיני הירושה של התורה. ומכל מקום אם כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה – בתחילת דבריו, בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף, שיהא זה מִשּׁוּם מַתָּנָה, דְּבָרָיו קַיָּמִין, ואף על פי  שהזכיר גם לשון ירושה, וכגון שכתב 'תינתן שדה זו לפלוני ויירשנה', או שכתב 'יירשנה ותינתן לו', הרי זו מתנה, ודבריו קיימים.

הָאוֹמֵר על איש זר, 'אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי', בְּמָקוֹם שֶׁיֵשׁ בַּת או בן הראויים ליורשו, או שאמר 'בִּתִּי תִירָשֵׁנִי', בְּמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אִם אָמַר כן עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי בין כך  לְיָרְשׁוֹ, אלא שהגדיל את חלקו, דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאם אמר כן עַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין, ולכן אם אמר על בת שתירש במקום שיש בנים, וכל שכן על איש זר שיירשנו כשיש לו בן או בת, לא אמר כלום, אבל אם אמר שאחד מבניו יירש ושאר הבנים לא יירשו, או שאמר שאחת הבנות תירש ושאר הבנות לא תירשנה, דבריו קיימים.

הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו במתנה לַאֲחֵרִים, וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו ללא ירושה, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, כיון שבידו ליתן את נכסיו למי שירצה, אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ – אינם מרוצים ממעשיו, שאין הגון לעשות כן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, זָכוּר לְטוֹב.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)