יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ח, שיעור 206

עוד שנינו במשנה, 'וְהָאַחִין מִן הָאָב נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין וכו' והאחים מן האם, לא נוחלים ולא מנחילים'. מבררת הגמרא, מְנָא לָן דין זה, שרק אחים מהאב יורשים זה את זה ומורישים זה לזה, ואילו אחים מן האם אינם יורשים ואינם מורישים זה לזה. ומבארת, דְּאָמַר קְרָא – כיון שנאמר בפרשת נחלות (במדבר כז יא) 'וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אוֹתָהּ', ורק מִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה 'מִשְׁפָּחָה', וְאילו מִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה, ויש ללמוד זאת מדִּכְתִיב לגבי מנין בני ישראל (במדבר א ב) 'לְמִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם'.

 

 

עוד שנינו במשנה, 'וְהָאִישׁ אֶת אִמּוֹ, נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין'. מְנָא לָן דין זה, שהבן יורש את אמו, ואין הבת יורשת את אמה במקום שיש בנים [שהרי דין זה שהבן קודם לבת נאמר לגבי נכסי האב, ומנין שאף לגבי נכסי האם כך הוא הדין], דְּתָּנוּ רַבָּנָן – והרי כך שנו חכמים בברייתא, נאמר בפסוק (במדבר לו ח) 'וְכָל בַּת יוֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו', ולשון הפסוק היא שהבת יורשת נחלה מ'מטות' בני ישראל, בלשון רבים, ומשמע שהיא יורשת משני מטות שונים, והֵיאַךְ יתכן שיהא דבר כזה, שבַּת יוֹרֶשֶׁת שְׁנֵי מַטּוֹת, אֶלָּא, זוֹ בת שֶׁאָבִיהָ מִשֵּׁבֶט אֶחָד, וְאִמָּהּ מִשֵּׁבֶט אַחֵר, וּמֵתוּ שניהם ללא בנים, וִירַשְׁתָּן. וממשיכה הברייתא ואומרת, וְאֵין לִי אֶלָּא בַּת, שיורשת את אביה ואת אמה, בֵּן מִנַּיִן שיורש את אמו, שמא הבן יורש את האב והבת יורשת את האם, ומשיבה הברייתא, אָמַרְתָּ, יש ללמוד כן בקַל וַחוֹמֶר, וּמַה בַּת, שֶׁהוּרַע כֹּחָהּ בְּנִכְסֵי הָאָב, שאינה יורשת בהם כלום, אלא הבן יורש לבדו, יָפֶה כֹּחָהּ בְּנִכְסֵי הָאֵם, שאמרה תורה שהיא יורשת אותם, בֵּן, שֶׁיָּפֶה כֹּחוֹ בְּנִכְסֵי הָאָב והוא יורשם לבדו ללא הבנות, אֵינוֹ דִּין – האם אין זה קל וחומר שֶׁיָּפֶה כֹּחוֹ בְּנִכְסֵי הָאֵם, שאף הוא יורש את אמו. וּמִמָּקוֹם שֶׁבָּאתָ – ומאותו לימוד עצמו יש להמשיך וללמוד גם שהבן קודם לבת בנכסי האם, שהרי מַה לְּהַלָּן, בירושת האב, בֵּן קוֹדֵם לְבַת, ובמקום שיש בן אין הבת יורשת, אַף כָּאן, בירושת האם, בֵּן קוֹדֵם לְבַת, ובמקום שיש בנים אין הבנות יורשות את האם.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יְהוּדָה מֵרַבִּי יַנַּאי – שאל רב יהודה את רבי ינאי שאלה זו, מִנַּיִן לְבֵן שֶׁיִּקְדַּם לְבַת בִּירושת נִכְסֵי הָאֵם, והשיב לו, דִּכְתִיב 'לְמַטּוֹת', מַקִּישׁ – ומדמה בכך הכתוב את מַטֵּה הָאֵם לְמַטֵּה הָאָב, מַה לגבי מַּטֵּה הָאָב בֵּן קוֹדֵם לְבַת, אַף בירושת מַטֵּה הָאֵם בֵּן קוֹדֵם לְבַת.

המשיך ושאלו, אִי – שמא נאמר, מַה לגבי ירושת מַּטֵּה הָאָב בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, אַף לגבי מַטֵּה הָאֵם בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. השיב לו, אָמַר קְרָא – נאמר בפסוק לגבי ירושת הבכור (דברים כ"א יז) 'לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה', ויש ללמוד מלשון 'לו', שמִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לְאִישׁ – לירושת איש, וְאֵין מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לְאִשָּׁה – לירושת אשה [ואף שבפשט הכתוב לשון 'לו' היא על הבן, היורש, דורשים זאת חכמים אף לגבי האב, המוריש].

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)