יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ח, שיעור 212

משנה

אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה – הבן והבת שוים בדינם לענין נחלה, ובגמרא יבואר מה כוונת המשנה בדין זה, אֶלָּא החילוק הוא בכך שֶׁהַבֵּן הבכור נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. חילוק נוסף, וְהַבָּנוֹת שעדיין לא נישאו, נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב, כיון שכך מתחייב האדם לאשתו בכתובתה, שבנותיו שלא נישאו יהיו ניזונות מנכסיו לאחר מותו, וְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם.

 

 

גמרא

מבררת הגמרא, מַאי – מה כוונת המשנה בלשון 'אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת', ולגבי איזה דין מדיני הירושה שוים הבן והבת, אִילֵימָא – אם תפרש שכוונת המשנה היא דְּיָרְתֵי בַּהֲדָדֵי – שהבן והבת יורשים יחד, וְהָא תְּנָן – והרי שנינו במשנה לעיל, 'בֵּן קוֹדֵם לְבַת, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדֵם לְבַת'. וְעוֹד, מַאי – מה כוונת המשנה באומרה 'אֶלָּא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם', והרי לפי ביאור זה אין כל שייכות בין החלק הראשון של המשנה, העוסק בירושת בן ובת, לבין החלק השני העוסק בירושת אב או אם. וְאַסִּיקְנָא – והסיקה הגמרא בביאור דברי המשנה, אֶלָּא אָמַר מַר רַב אַשִּׁי, הָכִי קָאֲמַר – כך היא כוונת המשנה, אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת שָׁוִין בְּנִכְסֵי הָאֵם וּבְנִכְסֵי הָאָב, כלומר, כשם שהבן יורש בין את אביו ובין את אמו, כך במקום שאין בנים, יורשת הבת בין את האב ובין את האם, אֶלָּא יש חילוק בדבר, שֶׁהַבֵּן הבכור נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם.

 

 

תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, נאמר בפסוק לגבי ירושת בן בכור (דברים כא יז) "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֵת לוֹ פִּי שְׁנַיִם", והיינו שיטול פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד, כלומר, כפול מחלקו של כל אחד מהאחים הפשוטים, שאם היו הם חמשה אחים, מחלקים את הירושה לששה חלקים, והבכור נוטל שנים מתוכם. אַתָּה אוֹמֵר שהבכור נוטל פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פִּי שְׁנַיִם בִּנְכָסִים – שמא נאמר שהוא נוטל פי שנים מכל האחים יחד, כלומר, שמחלקים את הירושה כולה לשלשה חלקים, הוא נוטל שני חלקים ושאר האחים מתחלקים ביניהם בשליש מהירושה, דוחה זאת הגמרא, וְדִין הוּא – מסתבר לומר שיטול פי שנים מכל אחד מהאחים, ולא פי שנים מכל האחים יחד, שהרי חֶלְקוֹ עִם אֶחָד וְחֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה – ראוי שחלקו בירושה כשיש לו אח אחד יהא שוה לחלקו בירושה כשיש לו חמשה אחים, מַה חֶלְקוֹ עִם אֶחָד, פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד האחים, אַף כאשר חֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה, נוטל הוא פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד מהאחים הפשוטים, ולא כנגד כולם.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)